מי מכן לא מכירה את זה? את ממש רוצה, והאמת, גם ממש חייבת, שידה למעבר, כוורת לחדר משחקים ועוד איזו כרית. בקטנה. אז מגיע לו יום שישי, את גורמת לו, אם בנעימים ואם באיומים, להיכנס לאוטו ולמלא את חובותייך ליקום ולרכוש כמה דברים שפשוט "יצילו" לכם את החיים.

ואז אתם מגיעים, מסתובבים, מטיילים, ועל הדרך גם ככל הנראה מתווכחים קצת. אז החדשות הטובות הן שאתן לא לבד, זה קורה לטובים ביותר (ולמען הפוליטקלי קורקט, וגם למען החיים עצמם, יש גם הרבה גברים שמחבבים את זה ממש ונשים שקצת פחות, או כאלה שגם וגם, אבל ברשותכן נמשיך ברוח הפוסט שלפניכן).

DaDMuM הוא בלוג משעשע של בראד קירנס, אבא לשניים, אשר פרסם מדריך ויראלי ומצחיק ביותר של "איך לשרוד ביקור באיקאה עם אישתך". אז מי מזדהה?

"חשבנו לתת קפיצה בסוף השבוע, אנחנו צריכים לארגן אחסון לכל הצעצועים של הילדים.

אתם יודעים…
פשוט להיכנס
לקחת כמה דברים
ולצאת
לתפוס כמה דברים טובים ולהתחפף.

החניה ללא תשלום ל-3 השעות הראשונות. זה הצחיק אותי כי 'מי יכול אפילו להיות כאן כל כך הרבה זמן'.

ובכן…

היית כבר באיקאה לפני כן? לקחת את אשתך שם?

קודם כל, אתה לוקח תיק צהוב גדול בכניסה. אבל זו לא שקית קניות קטנה, הדבר הזה הוא שק &$%#@ המסוגל להבריח בני אדם מעבר לגבול. וכולם לוקחים אחד. כשהיא נותנת לך אותו אתה חושב לעצמך שזה קצת מוגזם, אבל אתה הולך עם זה בכל מקרה.

ואז אתה לוקח לך עיפרון וסרט מדידה. חינם. מגניב. אבל אז מגיע הקטץ'.

ואז אתה מסתכל על השלט שאומר 'אתה כאן' (ושמציין את תחילתו של מרתון הויכוח המקומי).

ואתה מבין שזו לא חנות רגילה. אין פה 'נלך ישירות למעבר כי אנחנו צריכים'. זה יותר 'אתם לא תזוזו מפה עד שלא תראו את כל מה שיש כאן'.

זה היה כמו הקוסם מארץ עוץ ואני הייתי דורותי. היינו על כביש הלבנים הצהובות בלי שום דרך, ונשק הבחירה שלי היה עיפרון קהה.

חשבתי לעצמי 'זה בסדר … אם אנחנו יכולים פשוט למהר לחלק של האחסון ואז ללכת מפה זה יהיה בסדר'. Hahahahaha.

ובכן זה מתחיל במתחם של הסלון. דקה לא עברה וכבר היא נעצרת ושוקלת ברצינות עציץ מלאכותי שעולה 150$. מה לעזאזל. אנחנו לא כאן לצמחים… אז אנחנו מתחילים להתווכח כי כנראה שאנחנו צריכים עציץ מלאכותי יותר ממה שחשבתי.

אני חושב שהחנות גרמה לה להתנהג כמו משוגעת. היא כושפה. ואז, עמדו לידינו זוג גייז, אשר ללא ספק עברו לבית חדש יחד. הם התווכחו על כל דבר. 'לא יהושע, זה לא מתאים, אנחנו צריכים להסתכל על משהו יותר עכשווי'. שרה הביטה בי ואמרה 'הייתי צריכה לבוא עם אחד מהם'. גם כן אלה, כל הביקורת הבונה שלהם גורמת לי להיראות רע.

אז אחרי עוד כמה צחקוקים כאלה התברר שזו היתה התשובה. חמושים בעפרון קטנטנן וסרט מדידה, בילינו את שלוש השעות הבאות על ידי צמצום של כל החרא שלא היינו צריכים.

תקשיבו… אם קניות ליד שני החברים האלה לימדו אותי משהו זה שאם אתה אומר 'אנחנו לא צריכים את זה' או 'זה שטויות' היא תקנה את זה.

אם תגיד 'אה, מותק אני באמת לא בטוח כי הקצוות הכתומים הקשים רכים אולי לא מתאימים לריהוט שלנו' היא תגיד 'כן אני חושבת שאתה צודק'.

וככה אתה חוסך כסף.

אתה יכול פשוט לומר מה שאתה באמת רוצה אבל במקרה הזה אל תהיה צודק. זה כמו משחק. כל מה שאתה צריך לעשות הוא לגרום לה לפקפק במוצר והיא לא תקנה את זה.

'באמת? אני חושב שהכלים מפלסטיק ב-1/4 מחיר טובים יותר, כי הם יתאימו לערכת הצבעים של המטבח'. ופלסטיק זה … בום!

אז אנחנו קונים את החרא שלנו ומסתלקים משם. היא מביטה בי ואומרת 'מותק יום פורה… תראה אותנו'. לא בטוח אם היא הבינה, אבל אנחנו כבר שילמנו עבור החניה כי לקח לנו כל כך הרבה זמן.

אבל ברצינות … למה לאיקאה יש שני בתי קפה. אם אתה עוצר לשתי הפסקות של אוכל אתה בעיה".