אל תקראו להתפתחות התקינה של הבייבי שלי משבר! למה, אתן שואלות? תנו לי לפרט לכן קצת.
רובכן בוודאי שמעתן כבר את המושג "משבר גיל 4 חודשים". אבל, האם יש כזה דבר בכלל?
ראשית כל נבדוק – מה קורה באמת בגיל הזה שהדברים פתאום משתנים?
יש לציין שיש הורים שחווים שינוי בגיל 3 חודשים ולא 4, ויש כאלו שלא מרגישים בכלל שינוי.
ומה בכל זאת קורה אצל התינוק?
דפוסי השינה משתנים, לתינוק יש דיעה משלו ורצונות משלו, הוא לא רוצה לישון, הוא רוצה רק על הידיים, הוא ער מלא שעות. עכשיו, בואו נבין כמה דברים על ה"משבר" הזה.
בגיל הזה התינוק מסיים את הטרימסטר הרביעי שלו. הוא ממש נולד מחדש. למעשה, הוא כאילו רק עכשיו "נולד". עד עכשיו, בשלושת חודשיו הראשונים, מבחינתו הוא רק רצה להרגיש שוב ברחם. מבחינתו, הוא לא באמת יצא משם עדיין. פתאום הוא מסוגל להיות ער יותר שעות, הוא מגלה יכולות חדשות, מראות חדשים, חושים חדשים, הכל חדש לו. הוא מגלה את העולם.
כשאנחנו מגיעים למקום חדש, לא נסתכל מסביב? לא נחפש משמעות? לא נרצה לראות הכל בלי לפספס שום דבר? כך גם אצל התינוק שלנו! הוא מגלה את העולם, והוא רוצה ללמוד אותו ולקחת בו חלק.
יש קפיצות גדילה רבות במהלך השנה הראשונה. והגיל הזה הוא משמעותי במיוחד. לפי "הספרים" בתחילת הדרך כל כ-3 שבועות תתרחש קפיצת גדילה. שימו לב שהספירה היא לפי תאריך לידה משוער. (אז מי שנולד לפני הזמן או לאחריו צריך לחשב בהתאם לכך) ולאחר מכן כל 3 חודשים.
אני מאמינה שכל תינוק אינדיבידואלי, ולכן נחווה דפוסים שונים אצל תינוקות שונים ממגוון סיבות: איזה הריון היה, איזו לידה, איזה שבוע נולד, איזה מן הורה אני, כך למשל נמצא שילדים להורים שבלחץ עלולים לסבול יותר מגזים.
בכל קפיצה מתרחשים שני דברים:
1. קפיצה בכמות הצריכה הקלורית
אצל מניקות התינוק לא ירד מהשד עד שיעלה כמות וזה מצריך סבלנות והיערכות לעזרה. מי שמאכילה בתמ"ל נדרשת להעלות מעט בכמות. לאחר כמה ימים יש איזון.
ומה קורה שם בפועל?
הם אוכלים יותר וישנים פחות.
בהמשך הקפיצה הם פתאום ישנים יותר ואוכלים פחות (ואז אנחנו מרגישים שהנה הגענו לנחלה). ובסוף הקפיצה הכל מתאזן ונוצרים דפוסי שינה ואכילה חדשים או חוזרים לכשהיו, ואז נוצר בלבול קל, וכמובן שזה לא בהכרח בסדר הזה.
2. "קפיצה" קוגניטיבית
התינוקות מתחילים להיות פחות עובריים, יותר קשקשנים, יותר תנועתיים, ולכאורה, יותר עירניים ויותר סקרנים. מדוע לכאורה? משום שהם עייפים מהר יותר, עקב ההצפה בכמות המידע שהם רואים, חווים ומרגישים. ולכן חוסר השינה או שינות יום ממש קצרות והרדמות יותר ארוכות ואף מתישות – מורגשים הרבה יותר. ואז, כשהקפיצה מסתיימת והדברים מעט מתאזנים הרגלי השינה שוב משתנים.
זו אחת הסיבות שלא עושים יעוצי שינה לפני גיל חצי שנה, ויש כמוני שיציעו לכם להמתין גם מעט יותר. אני כן אמליץ על איזון, ושאנחנו כהורים נתחיל לחשוף למיטה כשהתינוק רגוע ואין לו צורך פיזי שלא נענה. (מי שלומדת את שפת התינוקות של דנסטן נותן מענה מדויק לצורך הטבעי של הגוף ולכן הוא ירגיש בטחון להניח את התינוק ושהוא ירדם גם בכוחות עצמו כבר מגיל הלידה).
אז מה עושים תכלס?
1. חפשו סימני עייפות מוקדמים כמו גבות ורודות לא אדומות, עיניים מבריקות, שפשופי עיניים.
2. מי שלמדה את שפת התינוקות דנסטן – זהו את הצליל המבוסס על רפלקס הפיהוק, הקשיבו לו ותנו מענה בזמן.
3. קבלו את הבאסה בסבבה וצאו לטייל / קניות/ חברים עם עוד בייביז, אפילו סתם לצאת לנשום.
4. השתדלו לייצר שינה כמה שיותר ואיך שאפשר. תנועה/עגלה/מנשא – מה שעובד עובד! בלי לחשוש שמא הוא יתרגל!
5. המלטונין (הורמון השינה) במהלך היום נמוך ונמצא שהוא מופרש רק בחשיכה. לכן, במידה והבייבי שלכם מתנגד להירדם במהלך היום, ומראה שקשה לו, החשיכו גם ביום בסביבת השינה במידה ואתם בבית. במידה שלא – תאלתרו: מנשא, כיסוי עגלה וכו'.
לסיכום, זכרו כל העת את קפיצת הגדילה: הוא יאכל יותר, ישן פחות (ולפעמים יותר), ולנו, ההורים שלו, זה מתפרש כמשבר. אז אני רוצה להציע לכם מבט אחר על העניין: אנחנו רגע לפני המון שינויים שעוד יגיעו, וכדאי לנו ליהנות מהפלא שמתרחש כעת – פלא הגילוי, פלא התפיסה, פלא הגדילה, פלא אחד גדול!
תנו לו לצפות, להתגרות, למשש, להגיע, לאכול, לישון, תנו לו להתפתח, ובבקשה, אל תקראו לזה משבר.
הכל בסדר.
הכל מאוד טבעי.
הוא בסך הכל גדל ולומד להסתגל אל העולם שלנו.
לימדו את הרגלי השינה שלו,
הבינו את מחזורי השינה שלו,
זהו סימני עייפות בזמן,
הורידו גירויים כשצריך,
ועזרו לו להירדם.
בלי משברים ובלי מאבקים.
באחריות – החיים שלכם יראו הרבה יותר רגועים בדרך הזו.
רותם ברזני היא יועצת שינה לתינוקות ומדריכת שפת התינוקות של דנסטן. לפרטים נוספים והרשמה לסדנאות של רותם על שפת התינוקות ואיך להרגיע ולישון בקלות, גם לפני גיל חצי שנה, בדרך טבעית, ללא התערבות וללא בכי ממומשך, לחצו כאן.
