בר רפאלי עשתה את זה עם בדיקת סטיק חיובית, גל גדות עשתה זאת לצד בן זוגה וביונסה הפכה את זה לפסטיבל מטורף – כבר מזמן מצפים מאתנו להודות קבל פייסבוק ואינסטוש שמשהו מתבשל שם. כמו שאנחנו מחכים כבר לדיווחי טבעת, כולם רוצים הכרזת הריון.
הטרנד האחרון בתחום הוא יציאה מארון ההיריון עם חולצה מודפסת החושפת את מה שמתבשל. בחו"ל זה כבר מזמן טרנד מוביל, בארץ, קצת פחות.
את נועה הנדין הכרנו כשהיא ועמוד הפייסבוק שלה עוד היו בחיתולים. מאז כבר הפכה לאמא לשניים פלוס אחד בדרך (אופס!!), לאושיית פייסבוק נחשקת ולטאלנטית מובילת טרנדים בעולם האימהות הטרייה. את עמוד הפייסבוק שלה, חיים של אמא, שמתפתח ממש כמו חייה, אין הרבה סיכוי שאתן לא מכירות, ואם יש כזה – אז זה הזמן לחבב. העמוד מכיל פוסטים, מהסוג האמיתי ביותר שנתקלנו בו, סרטונים, תובנות והגיגים, חלקם מצחיקים, מרגשים, וכמעט כולם מעוררים הזדהות רבה. עם הכישרון הזה לכנות מופלאה ועם חוש ההומור הלא מבוטל שלה, הצליחה הנדין לכבוש לבבות של אלפי אימהות בשנה האחרונה. על ההריון השלישי הכריזה דרך צילומים עם חולצות בהדפסים משעשעים, טרנד חזק בעולם. פגשנו אותה לשיחה קרובה על ההכרזה, על טרנדים ועל אימהות בכלל.
ספרי לי קצת על ההכרזה ועל הטרנד הזה.
"מדובר בטרנד הורס בעיני, כי הוא גם נורא יצירתי, גם מלא בסטייל (אם עושים אותו כמו שצריך) וגם נורא קליל ומשעשע – ואני תמיד בעד לקחת דברים בקלות (כל עוד ניתן…). אז הרעיון בגדול הוא לחשוף את עובדת היותך בהריון בצורה שונה מהסטנדרט; במקום לכתוב בוואטסאפ המשפחתי: "מוכנים להפוך לסבתא וסבא?" אפשר פשוט לשלוח תמונה מהממת ומשעשעת שמספרת את הדבר הכי מרגש בעולם, כי תכלס תמונה שווה אלף מילים, ובמקרה הזה גם אלף דמעות של אושר".
את חושבת שהטרנד הזה יכול לתפוס כאן, בישראל?
"בגדול הטרנד הזה חזק מאוד בחו"ל, בעיקר בארצות הברית, ואפשר למצוא המון השראה לתמונות כאלה בחיפוש מהיר בגוגל או בפינטרסט. אני חושבת שכמו שטרנדים מצולמים אחרים, דוגמת: "Smash the cake" או: "Trash the dress" תפסו כאן, והם בעלי אופי אמריקאי לחלוטין, גם הטרנד הזה יכול להיכנס לחיינו ולהתקבל בברכה. סך-הכל אנחנו חיים בעידן שבו אנשים אוהבים לתעד; רוב הנשים עושות צילומי הריון כאלה ואחרים, צילומי ניו בורן ו/או צילומי משפחה. אז נראה לי שאם נוסיף תיעוד ראשוני יותר – משהו שייכנס בין צילומי החתונה לצילומי ההיריון, זה יכול להיות מבורך ומגניב לכולם – בעיקר להריונית עצמה שיכולה להיות בטוחה שבצילומים הללו היא תראה טוב ותחיה בשלום עם ה"בייבי באמפ" הקטן שמזדקר לה מהבטן.
"בהמשך ההיריון, באופן טבעי, אנחנו גדלות ומתנפחות ויש הרבה נשים שלא מעוניינות לתעד את התקופה הזאת כי קשה להן עם עצמן פיזית, וזה לגמרי הגיוני. אז צילומים כאלה יכולים להבטיח שגם תהיה לך מזכרת מההיריון וגם תעברי חוויה שבטוח תאהבי להיזכר ולהסתכל על התוצאות שלה.
"אגב, מבחינת עיצוב פנים אפשר למצוא היום כמעט בכל בית פינה (או פינות) של תמונות משפחתיות ממוסגרות לצד הדפסים ממוסגרים של כיתובים שונים. תמונות מצילומים כאלה יכולות להשתלב מהמם על הקיר כי מצד אחד הן לא חשופות או חושפניות מדי ומצד שני הן סופר מקצועיות ואם נדבר בכנות, כולנו מעדיפים לתלות תמונות מקצועיות שלנו, כשאנחנו נראים הכי טוב בחסותו של צלם ולא בחסות פילטר מהנייד שאנחנו לא באמת סגורים על טיבו".
"באנגלית קוראים לטרנד הזה "Baby announcement photoshoot", כאן הוא כל כך בחיתוליו שאין לו אפילו שם. אם נתרגם בצורה הכי פשוטה הרי ש"צילומי חשיפת הריון", או "צילומי הודעה על הריון" הם שמות כל כך לא מפתים או מגניבים, כך שנראה לי שכמו שאר הטרנדים שעשו עלייה, גם הטרנד הזה כנראה ימשיך לשאת בגאון את שמו האמריקאי, לפחות לעת עתה. ואם למישהי יש רעיון לשם מגניב אשמח שתספר לי!"
צילום: דליה שחר
את חושבת שנשים היום חושפות מוקדם מבעבר את עובדת ההיריון שלהן?
"אני חושבת שיש לדור שלנו פתיחות גדולה יותר ורצון, או אולי צורך גדול יותר, לשתף במה שקורה ועובר עלינו – ויעידו על כך הרשתות החברתיות למיניהן. זה בדיפולט שלנו, זה חלק ממי שאנחנו היום. הריון היה בעבר בגדר סוד, משהו שלא מדברים עליו, שלא מספרים, שטפו, חמסה, בן פורת יוסף, רק שלא ידעו ורק שלא יסתכלו. משהו שלא חושפים עד שכבר אי אפשר. אני חושבת שחלק מהפתיחות הזאת היא זו שמאפשרת לנו לקחת את הדברים בצורה אחרת; זה לא שאני בעד שכל מי שנמצאת בהריון תשתף את כל העולם ואחותו בתוצאות בדיקות, סקירות ומעקבים, אבל היא כן תוכל לתת לאנשים שהיא בוחרת לקחת חלק בידיעה, לשתף אותם ולאפשר להם לשמוח איתה בעובדה שהיא הולכת להפוך לאמא. הריון היא תקופה לא קלה, לפחות לא בשבילי ונראה לי שאני מסתנכרנת עם הממוצע בעניין הזה, אז אם יש חלקים שאפשר להתייחס אליהם בהומור (ואין הרבה כאלה, כי כמה משעשע זה סימני מתיחה או טחורים?) אז למה לא?"
הנדין בחרה להצטלם בארבעה לוקים ובלוקיישנים שונים כשהיא לובשת חולצות עם כיתובים משעשעים, שמבהירים מעל לכל ספק שהיא בהריון.
איזה לוקים בחרת, ולמה דווקא אותם?
"בגלל שאצלי מדובר בהריון שלישי ויחסית צמוד – הילדים שלי בני 3.5 ושנתיים – ידעתי שזה יגרום לאנשים קרובים ורחוקים להרים גבה או להעיר הערות. ואין לי בעיה עם זה; בורכתי ביכולת מענה ישיר, חוץ מזה אני כבר רגילה ומתורגלת לתגובות של הישראלי המצוי, שמצד אחד נורא בעד פרו ורבו, אבל מצד שני חייב להבין מה בער לי, אם ההיריון היה בטעות ואיך נצליח להסתדר עם ההוצאות הכלכליות.
"כשזה היה הבסיס ידעתי שהומור וכנות, בהם אני תמיד משתדלת להשתמש, חייבים להיות חלק דומיננטי בעניין. תוך כדי גיבוש הרעיון חשבתי יחד עם הצלמת שלי, דליה שחר, על משפטים אפשריים שקופצים כשחושבים על המספר שלוש ועל לוקים שיכולים לבוא לידי ביטוי גם מבחינת צילום וגם מבחינת לוקיישן, כי הרעיון הוא לא לסבך את עצמך ולנסוע מרחק של 200 ק"מ, אלא להפיק משהו קליל מכל הבחינות.
"כך נולדו הלוקים "פעם שלישית גלידה" שצולם בגלידרייה, ולוק ההימורים לפי המשפט "luck number three", שצולם ב- Cucu Hotel, בו צולמו כל הלוקים האחרים".
ומה עם הלוק בריטני? איך הוא מתקשר?
"הלוק של בריטני היה הראשון שקפץ לי לראש והוא התיישב בול מכל הכיוונים, גם בגלל שהיא בדיוק הייתה צריכה להגיע להופעה כאן, וגם כי המשפט: "oops I did it again", שכל כך מזוהה אתה, כבש אותי בהקשר האישי. להשתמש במשפט הזה בהקשר שלי זו תמצית ההומור העצמי ואני לא מופתעת שהוא נורא התחבר והצחיק את בני דורי, שזמזמו את השיר הזה במהלך ימי החטיבה/תיכון בקונוטציה שונה לחלוטין של זוגיות בוסרית ו"קראש" נעורים שכזה, והיום כולם בחיתולים, פליטות ובמחסור בשעות שינה. אני חושבת שכשאתה הופך להורה היכולת לצחוק על עצמך פשוטה ונגישה יותר".
ובכל זאת, למרות שיש כאן באמת הרבה הומור, בחרת גם בלוק/מראה רך ואימהי יותר
"את הלוק האחרון, הרומנטי יותר, דליה הגתה והוא תפס אותי כי הוא שבר קצת את כל ההומור הציניות והראה שבסופו של דבר אני באמת נורא מתרגשת. הכיתוב שבחרתי להדפיס על בגד הגוף של התינוק מתקשר לכל הריון, אבל התחבר אלי באופן אישי כי אני נורא רוצה הפעם באמת לחכות לו. שני ילדיי נולדו מוקדם (או מוקדם מאוד) מהמועד המתוכנן, ואני אשמח הפעם לשבת ולחכות ולתפוח (ולהתלונן) עד הסוף.
"אחרי שבחרנו את הלוקים והכיתובים על החולצות שלחתי למאפרת, יעל לויתן ירדן, את ההשראות שאספנו והיא אמרה מה אפשרי ומה לא, ובמילים אחרות – איפה חשבתי בצורה הגיונית ואיפה עפתי על עצמי".
ספרי לי קצת על החולצות, איפה השגת אותן? איך אפשר להכין אותן בעצמך?
"אני מאוד אוהבת טישירטים, ונורא שמחה למצוא בחנויות טישרטים עם כיתובים מגניבים, אבל למרות השפע, את מה שחיפשתי בדיוק לא מצאתי. לכן החלטנו להכין את החולצות בעצמנו, והאמת, זה היה סופר פשוט.
"חשבנו על הכיתובים מראש ובעזרת אפליקציות מוכרות הכנו אותם והדפסנו על חולצות בחנות בקניון. מי שלא רוצה להתעסק עם אפליקציות יכולה פשוט לחשוב על משפט ולחפש אותו בגוגל – יש המון משפטים כאלה שניתן למצוא מוכנים מראש. בקיצור, זה באמת אחד התהליכים הפשוטים – ומדובר בטכנופובית, אז אם אני הצלחתי, זה באמת לא מסובך. בחיי".
נשמע שהתלהבת מההכנה, שוקלת לעצב ליין כזה בעצמך?
"תראי, אני לא מתיימרת להיות מעצבת אופנה, וזה שהייתי כמה פעמים בהריון לא אומר שאני מכירה ויודעת להבין בהכרח את הגוף המשתנה בתקופה הזו, אבל אם תפנה אלי מעצבת בגדי הריון ותרצה לשתף פעולה כשהיא תהיה אחראית על העיצוב ואני על הקריאייטיב אני אתעלף מאושר וכמובן שאגיד כן".
מאז הלידה הראשונה שלך הפכת לאמא ויראלית במיוחד, מה התכניות אחרי הלידה השלישית?
"מה זאת אומרת? לידה רביעית! ועכשיו ברצינות; אם יש משהו שהלידות שלי לימדו אותי, ומי שעוקב יודע שילדתי שני פגים ועברתי הריונות ולידות לא פשוטים בכלל, הוא שאני לא מתכננת קדימה כלום. אני חיה את מה שיש ומשתמשת בחומרים האמתיים שמהם עשויים חיי כבסיס ליצירה והעשייה שלי. וברוך השם החומרים לא מפסיקים לזרום.
"אם היית מספרת לי לפני הלידה הראשונה שלי שבעקבות הלידה אני אהפוך לדמות מוכרת; שיהיה לי עמוד פייסבוק מצליח, בלוגים, שאכתוב וארצה, שאנהל שת"פים עם מותגים גדולים הפונים לשוק האימהות והתינוקות, שאצטלם לסרטונים וקמפיינים ושאת כל זה אעשה כעצמאית שמנהלת את הלו"ז שלה בעצמה הייתי אומרת לך שאת חיה בסרט. סרט טוב אמנם, מרגש כזה ומלא העצמה נשית וגירל פאוור, אבל סרט. היום הסרט הזה הוא החיים שלי ואני כותבת את התסריט שלו כל יום מחדש, תוך כדי תנועה.
"אז מה יהיה בעתיד הרחוק? אני מקווה שהטרילוגיה תימשך ותתפתח. בעתיד הקרוב, אני מקווה שאצליח להמשיך לעשות את כל מה שאני עושה עכשיו עם כל מיני תוספות קטנות ומשמעותיות.
למשל?
"כבר הרבה זמן כבר מתבשל לי ספר או מדריך אמיתי להריון ולידה – כזה שכתוב בשפה שלי, שיציג את האמת וכל האמת על ההיריון והלידה ויפנה לאותן נשים אמתיות שרוצות ומוכנות לפגוש את כל הצדדים שמספקת לנו התקופה הזאת, ומעל הכל מוכנות גם לצחוק על זה. אחרי ההתרסקות האישית שלי לתוך האימהות שהתחילה בשערי הפגייה ונמשכה שם קרוב לשלושה חודשים הבנתי שיש לי שתי אפשרויות; לבכות או לצחוק. אני לא אגיד שלא בכיתי. בכיתי זה אנדרסטייטמנט ביחס לנחלי הדמעות שזלגו מעיני באופן לא רצוני במשך קרוב לחודש. אבל אחר-כך התאוששתי והחלטתי שאני בוחרת לצחוק איפה שאני רק יכולה, בעיקר על עצמי. מבחינתי התמהיל הנכון ביותר באימהות ובהורות הוא אמת, כנות והומור – כי אם לא נצחק על זה נבכה. וכן, אימהות בוכות (וגם אבות) ואז הן מתגברות, מתחזקות ועושות עוד ילד".
את בעצמך עשית צילומי הריון?
"לא. בהריון הראשון תכננתי לעשות, עוד לא הבנתי בדיוק איך ומה אבל נורא רציתי מזכרת. הצילומים נקבעו לאזור שבוע 36, אם אני לא טועה, ואני ילדתי בהפתעה גמורה בשבוע 29. בהריון השני הייתי בשמירת הריון משבוע 18 וילדתי לבסוף בשבוע 34, וגם אז זה לא יצא לפועל, כי פחות אטרקטיבי לצלם מישהי נטולת תזוזה או הבעה (אלא אם מירמור היא הבעה פוטוגנית בעיניך). אולי הפעם יצליח לי, אם כן אני בטוחה שתראו את התוצאות".
צילום: דליה שחר
איפור ועיצוב שיער: יעל לויתן ירדן
לוקיישן: Cucu Hotel, דיזנגוף 83, תל אביב
