הילדים שלי אומרים שאני אמא בפיג'מה. שאני כל היום רק מול המחשב ושותה קפה ובפיג'מה ונעלי בית. כשאני יוצאת מהבית אז אני בפיג'מה ומגפיים. אז נכון שאני מתלבשת רק לפגישות אבל האמת היא שאני גם עובדת. נעים מאוד, שמי חן ואני אמא של דורי בן ה-7.5 ושל אחינועם בת ה-6.5, ומנהלת משרד יחסי ציבור ותקשורת שיווקית עצמאית. גרושה כבר 3 שנים, לא לוקחת מזונות (נושא לפעם אחרת) ומאמינה בהורות שוויונית. מנהלת את העסק, את משק הבית ואת הילדים בעצמי (עם הרבה עזרה מסביב) בפיג'מה.

יש חגים וימים שאת לומדת להכיר ולהבין כמה הם חשובים (או כמה הם מעיקים) רק כשיש לך ילדים במסגרות. יום המשפחה הוא אחד מהם. אותו יום שפעם חגגו אותו כיום האם הפך להיות היום בו מסבירים לילדים כמה משפחה זה חשוב, כמה סוגי משפחות שונות קיימות, אבל הן עדיין משפחות. הכל טוב ויפה עד ששבוע וחצי לפני אותו יום כבר מתחילות ההודעות, המיילים והפתקים בתיק של הילדים של 'נא להביא תמונה משפחתית'.

היום המודל המשפחתי הוא ממזמן לא אבא, אמא, ילד וכלב, אלא יכול להיות כל גרעין אוהב ומקבל, מאבא ואבא, אמא ואמא, אמא לבד, אבא לבד, או כמו המשפחה שלנו – הורים גרושים. ומכיוון שאנחנו משפחה, אנחנו גם מצטלמים ליום המשפחה. ביחד.

כשנפרדנו פירקנו את הזוגיות שלנו ותו לא. יש שיגידו את המשפחה, אבל אני לא קוראת לזה פירוק משפחה אלא שינוי ההרכב שלה. אנחנו עדיין אבא, אמא, ילד וילדה, פשוט בשני בתים שונים. אבל אנחנו עדיין משפחה אחת וזה לא השתנה. ולכן, בכל שנה לפני יום המשפחה אנחנו מצטלמים כולנו כמשפחה, ושולחים עם הילדים תמונה משפחתית אמיתית ולא חצויה ולא שתי תמונות. אלא תמונה אחת של משפחה.

מודה ומתוודה שהלב שלי מתכווץ לרגע בקנאה קלה כשאני רואה את כל המשפחות ה "שלמות" מצטלמות לקראת יום המשפחה וממלאות את הפייסבוק בתמונות מחויכות. אבל אז אני נזכרת שאמנם אין לנו תמונה ממוסגרת של אבא-אמא-ילד-ילדה מחויכים ומחובקים, ושאת התמונה שלנו הילדים ישמרו לעצמם והיא לא תיתלה על המקרר, אבל אנחנו עדיין משפחה. בנויה קצת אחרת אבל עדיין משפחה.