רובכן בוודאי מכירות את הרגע הזה כשאתם כבר אחרי ארוחת ערב, מקלחות, סיפור וילדים במיטות. סביר להניח שאת כבר מייחלת לרגע הזה שתתרווחי לך על הספה בסלון. את לא מסיימת לנשוף את האוויר מהריאות ואז זה מגיע: "אמא! יש לי פיפי!" ואחרי שעשית וי על הפיפי מגיע: "אמא! חיבוק אחרון!", "אני צמאה", "תכסי אותי", "אני רוצה לספר לך משהו" ועוד מגוון בקשות ושיחות מגוונות שיכולות להימשך שעה ארוכה ואת בין לבין מפצירה: "די ממוש, כבר חושך, כל החברים בגן שלך ישנים, תראי, אפילו הבובה ישנה". לאט לאט הסבלנות הולכת ומתפוגגת ואת מוצאת את עצמך כועסת. מאיימת ויוצאת מהכלים.

מילות המפתח הן גבולות וחיזוקים:
כשמתחילים שינוי התנהגותי אצל ילדים אנחנו רוצים להגביר התנהגות חיובית ולהפחית התנהגות שלילית.
הגברת ההתנהגות החיובית תעשה על-ידי חיזוקים חיוביים: שבח, מחיאות כפיים, חיבוק. לשבח את הילד לכל אורך היום על אכילה נכונה, בחירת משחק, על ישיבה בכסא. תאמרי לו שאת גאה בו ושהוא צריך להיות גאה בעצמו.

חשוב שהחיזוק יהיה מפורט לפעולה שהילד ביצע: "אתה מאוד נזהר עם הסכין", "אספת את כל הקוביות", "מאוד נעים לי שאתה עוזר לי", "השתמשת בצבעים מיוחדים" ופחות להשתמש ב:"כל הכבוד", "איזה יופי" שאלו הן מילים כלליות.

בחירה
גיל שנתיים ומעלה זהו גיל שבו הילד מגלה שיש לו יכולות והוא מסוגל לעשות הכול בכוחות עצמו. הוא מנסה להגדיר את האישיות שלו ומי הוא לעומת האחרים. בגיל זה מועט חופש הבחירה, לרוב מחליטים בשבילו בנוגע לאכילה, שינה, טיול וכו'. כחלק מחיזוק הילד והעצמתו השתדלו לתת לו לבחור בין מעט אופציות לדוגמה: בחירה של חליפת בגדים אחת משתי חליפות בגדים. באיזו צלחת תרצה לאכול, איזה משחק נשחק, פרי לאכול וכו'. בגיל הזה במיוחד חשוב לתת לו את התחושה שמכבדים את הבחירות שלו.

ונחזור לשעות ההרדמה:
הצבת גבולות
כאן המקום להגדיר קודם בינך לבין עצמך גבולות ברורים ואז להעביר לילד בצורה החלטית.
קובעים ומסכמים עם הילד איך הולך להראות הערב אילו פעולות יגיעו אחת אחרי השנייה ומציינים את כל הדברים האחרונים שעושים לפני כיבוי האורות: סיפור, פיפי, נשיקה אחת/שלוש, חיבוק, שמיכה וכו',
וברגע שאת יוצאת מהחדר תם טקס השינה.

אין משא ומתן
זה שלב שבו הילד יקרא לך וינסה לנהל משא ומתן על עוד חיבוק, שמיכה וכו'. ניתן להגדיר שאני נכנסת עוד פעם אחת ל…. וזהו. ובכל פעם שהילד קורא לך נסי לדבוק במשפט אחד: "לילה טוב", "שינה מתוקה" וכו'.

יש ילדים שמתקשים יותר עם הפרידה מההורים ויש להם צורך לבדוק שוב ושוב גם גבולות וגם שאמא/אבא נוכחים. ניתן לומר לילד לפני היציאה מהחדר: "אני יודעת שלפעמים קשה לך שאני יוצאת. אתה לא צריך לקרוא לי, אני אגיע להסתכל/לשמור/לבדוק אותך", ואז כל 2 דק' (בדיוק!) הגיעי לפתח החדר ותלחשי: "אמא כאן בודקת", וצאי. חשוב להקפיד על ההגעה ולא לחפף גם אם נראה שהוא שקט ולא צריך אותך.

בחלק הזה את בונה אתו את הביטחון שאמא מגיעה ואין לו צורך להפעיל מניפולציות כדי שתגיעי. בהדרגה הוא יסמוך עליך וזה השלב שלאט לאט ניתן לרווח את זמני ההגעה ל- 3 דק' וכו'.

טבלת חיזוקים
בגילאים אלו הנראות של הפעולות המצופות מהילדים מאוד חשובה. אני ממליצה ליצור טבלה על בריסטול. בצד ימין מדביקים צילומים של הילד בזמן הפעולה: אורי מסדרת צעצועים, אורי אוכלת ארוחת ערב, אורי מתקלחת, אורי מצחצחת שיניים, אורי מקשיבה לסיפור ואורי ישנה. בסיום כל פעולה הילד רץ לטבלה ומדביק מדבקה (החיזוק הינו הדבקת המדבקה). כשאת המדבקה של השינה מדביקים בבוקר.

במידה והתנהלות השינה לא היתה פשוטה והיו ניסיונות לפרוץ גבולות, בבוקר ניתן להגיע עם הילד לטבלה ולומר לו: "אני יודעת שאתה רוצה להדביק את המדבקה ליד השינה, אבל בלילה קראת לי המון פעמים/יצאת מהחדר וכו', אני בטוחה שאתה מאוד מנסה והלילה ננסה שוב. אני בטוחה שתצליח". חשוב לא להתנות את ההצלחות בפרסים חומריים, ניתן להציע זמן איכות של פעילות כיפית משותפת לאחר הצלחה.

בדיקת הגבולות שזורה בכל ההתנהלות היומיומית ולא רק בשינה: בהתארגנות בבוקר, בגן המשחקים, מול האחים, סביב התנהלות הערב ועוד. אם את מרגישה שהילד "לא סופר אותי", שהילד "עושה מה שבא לו", שהילד "מפונק ולא מתחשב", שהילד "לא מקשיב", את מרגישה עייפת ומותשת ממאבקי-כוח עם הילדים, את נאלצת להשתמש בשיטות שלא מתאימות לערכים שלך כמו לספור עד 3, לאיים או להעניש, שלא בהכרח עובדות ואת מייחלת לתקשורת טובה בבית, להתנהלות זורמת וקלה, ולאווירה חדשה ונעימה שיש בה שיתוף פעולה
את מוזמנת לסדנה 'ארגז כלים להצבת גבולות'
סדנה בת 3 מפגשים, שמתחילה ב 10.1 בשעה 20:30-22:30
הסדנה מתקיימת בקרית חיים. לפרטים נוספים על הסדנה לחצו כאן.

אושרה וקסלר היא מדריכת הורים ויועצת שינה לגיל הרך. לפרטים נוספים לחצי כאן.