עכשיו, כשיש לי בת משלי, זכיתי בפרספקטיבה שחסרה לי כשהייתי ילדה. וכאמא, אני מבינה טוב-טוב, על בשרי, כמה הדברים שעשיתי פוגעים. ועל הדברים האלה אני מבקשת ממך סליחה:

1. שעשיתי דווקא. (אין מעצבן מזה).
אני נוטה לחשוב שכל ילד מפתח מיומנות כזו בשלב זה או אחר. האתגר הגדול הוא להתמודד עם האתגר הגדול הזה. אם צלחת אותו – את מלכה!

2. שביקשתי אוכל ובסוף לא אכלתי מזה כלום (הכי לא כלכלי לזרוק אוכל).
לא אשכח את אותו יום, שבו בתום ארוחת הערב שלא שבעתי ממנה, ביקשתי גם מעדן. היה נראה לך תמוה שאני עדיין רעבה ושאלת אותי אם אלו לא "העיניים הגדולות" שמדברות, אבל אני התעקשתי. אחרי ביס ורבע התחלתי בתזוזות קימה מהשולחן, ואז קלטתי אותן. את העיניים שלך עוד רגע יוצאות מחוריהן. באותו ערב יצא לך המשפט הכי בוטה שכנראה יצא מגרונך אי פעם. את, שהיית אשת חינוך ועבדת בתחום בסבלנות אין קץ 30 שנה.

3. שהקאתי עליך. (אין ילד שלא התפלק לו בזרועות אימו).
אני זוכרת את הריח. אחח איזה ריח. מעניין מה אכלתי באותו יום… אני אפילו זוכרת מה לבשתי. טוב, אולי גם בגלל הריח שנספג בבגדים. בכל מקרה, מצדיעה לך שלא שמטת אותי על הרצפה והמשכת לעטוף אותי ולנחם בזרועותייך. לא מובן מאליו.

4. שבכיתי בהיסטריה. (יכולתי לבכות רגיל אני פשוט מכורה לדרמות).
חייבת לומר שיש בבכי משהו משחרר. סוג של פורקן. על אחת כמה וכמה שאת רואה מחצי העין שנשארת פתוחה את התגובה חסרת האונים של מי שעומד מולך, יש בזה משהו סדיסטי וחינני בו"ז.

5. שהעדפתי את אבא. (למרות שאת זו שכל היום הזיעה בשבילי).
יאמר לזכותך (וגם קצת לזכותי) שזה לא החזיק מים. מהר מאוד הבנתי שהוא דמות קשה וחסרת סבלנות שלעולם לא תכיל אותי כמוך. היו אלו הסיכונים שקנו אותי. הדברים האסורים, שאת בחיים לא היית מרשה לי לעשות. והוא, היה נראה לו לגיטימי לתת לי לנהוג באוטו על ברכיו. אבל מה זה שווה אם עברתי בסוף רק טסט רביעי…

6. ששיקרתי לך. (אין פוגע מזה).
זה קרה כל כך הרבה פעמים ביום שאין לי מקרה אחד ספציפי לתאר. זה היה כאילו נהניתי מזה… אני רוצה למזער את הנזק ולאמר לך שדבר חיובי גם יצא מזה. זו היתה בשבילי סדנת הכנה ללימודי המשחק שהצטיינתי בהם מאוחר יותר. אז סליחה ותודה.

7. שהתביישתי בך ליד חברות שלי. (הן היו מתות לאמא כמוך).
אין מה לעשות, היית אמא מורה. וכל הביצפר שלי הכיר אותך וידע שאני הבת של…בקיצור, כל אחת שגדלה עם אמא מורה תבין את הסעיף הזה, לא צריך להרחיב.

8. שהחלפתי את הסנדביץ' הבריא שהכנת לי לאחד עם שוקולד. (אין לי מילה אחרת מלבד טיפשות).
או במקרים קיצוניים יותר, פשוט זרקתי אותו מהחלון שלא תראי שלא אכלתי. הבעיה צצה מאוחר יותר, כשהשכנים גילו שיח סנדבצ'ים והכריחו את השכן מהקומה שמעלינו לנקות את זה. אופס. ובעצם, סליחה גם מהשכן שלמעלה. זאת הייתי אני.

9. שלא קמתי בבוקר. (והצלחת להתאפק לא לשפוך עליי מים).
התעלמתי מהקול ומהיד המנענעת שלך. התנתקות מוחלטת. בשלב מסוים היית כל כך חסרת אונים, שעל אף שעזבת את הדת, פשוט התחלת להתפלל. עד היום אני זוכרת את התפילות. הן היו חודרות לי לחלום. שלא נדע מצרות.

10. שאמרתי שלעולם לא אהיה כמוך. (חחחחח).
זה קורע כי היום אני את, ומחכה ליום שהבת שלי תהיה אני. תחי שושלת האמהות.

אני מצטערת על הילדה הבלתי נסבלת שלפעמים הייתי, אבל העולם הוא גלגל (ואת מכירה את הנכדה שלך) אז אל תדאגי. קארמה, את יודעת.

דנה אחיטוב היא מאמנת אישית וכירולוגית, אמא ללירי וגרה בתל אביב.