אחת השאלות שמצליחות תמיד להרתיח אותי היא "תגידי, בעלך עוזר לך?". נניח לרגע בצד את המילה 'בעל' הטעונה גם היא, ונתרכז ב'עוזר לך' המקומם. עוזר לי – במה? איזה חלק מעבודות אחזקת הבית שאני מבצעת אני עושה עבור עצמי בלבד, בעוד שבעלי, באקט אבירי ונטול אנוכיות, מסייע בידי? שטיפת הכלים? בישול? ניקיון הבית? החלפת מצעים? בפעם האחרונה שבדקתי, גם בעלי אוכל, ישן ובאופן כללי מתנהל ברחבי הבית. אז איך זה שבמאה ה-21 אנחנו עדיין תקועים עם ה'עוזר לך' הזה? בעלי נוטל חלק בעבודות הבית, בעלי עושה בבית, בעלי עוזר לעצמו! ולאיכות החיים שלו – ושל הדיירים האחרים בבית. וכן, גם אני ביניהם.

גם בתקופת ההריון הגברים יוצאים נשכרים מהסטנדרט המגדרי הכפול: בעוד שנחסכות מהם תופעות הלוואי הפחות נעימות, כמו בחילות, צרבות, בצקות ושאר ירקות, הם עדיין זוכים לשבחים על היותם בני-זוג תומכים. כל שנדרש מהם לעשות בשביל לקבל את התואר הוא להתייצב לצדנו לבדיקות הרפואיות שאנחנו נדרשות לעשות.

או כדבריה של הקומיקאית אלי וואנג: "אנשים משבחים את בעלי כיוון שהוא מגיע עמי לכל הבדיקות הרפואיות. נחשו מי עוד נדרש להיות בבדיקות האלה? אני! אני הכוכבת של התוכנית. למצלמה אין מה לצלם אם אני לא נמצאת, אבל הוא נחשב לגיבור כי הוא שיחק 'קנדי קראש' בזמן שלקחו לי דם".

שווה צפייה.