הפוסט הבא פורסם שלשום על ידי רחל עזריה, חברת כנסת מטעם סיעת כולנו, והוא חשוב מאוד לכל אישה שמתכננת ללדת ילדים, ואקטואלי ביותר לנשים בהריון ויולדות טריות. לא יהיה מוגזם לומר שהדברים הכתובים בו הם בנפשנו, ומודעות היא שם המשחק:

"ענת נפטרה ביום של הברית של בנה הבכור. תתארו לעצמכם, ברית של התינוק והלוויה של האמא באותו היום.

את ענת הכרתי בקורס בצבא, ומרגע שהיינו חברות זה היה לתמיד. היא היתה מצחיקה ומגניבה ברמות על, ציונית וערכית ומחויבת לייצר פה חברה טובה יותר, וגם חכמה בצורה יוצאת דופן. ענת חסרה לי מאוד. הייתי רוצה להתייעץ איתה, לשמוע את דעתה, ולקבל ממנה את אותם ניצוצות של אור שהיא תמיד פיזרה סביבה.

ענת נפטרה במה שנקרא "משכב לידה". השבועות הראשונים שלאחר הלידה. מתברר ש-40% מהתחלואה וכ-75% ממקרי המוות שנגרמים כתוצאה מהריון ולידה מתרחשים דווקא בתקופה הזאת. גם ישירות מהלידה, וגם מכל מיני מחלות ישנות שקיננו בנו, ובכלל לא היינו מודעות להן, שפורצות דווקא בתקופה הזאת.

הבעיה היא שאנחנו ממש לא במעקב רפואי צמוד בתקופה הזאת. אנחנו מרוכזות בתינוקות המהממים שנולדו לנו, וגם אם אנחנו שמות לב שמשהו לא בסדר, הסיכוי שנטפל בעצמנו קטן. וגם אם נגיע לרופאה, סיכוי לא קטן שיאמרו לנו שזה בגלל שאנחנו לא ישנות מספיק, שזה ההורמונים, שניקח קצת זמן והכל יסתדר. כי מסתבר שאפילו הרופאים לא באמת מתייחסים לתקופה הזאת בחשש הראוי.

כשהגיע אלי המידע הזה, חשבתי על ענת, ומיד הרמתי את הכפפה. הבנתי שיש לנו סיכוי להציל חיים, שבעבודה נכונה עם המערכת פחות אמהות יחלו, פחות אמהות יאבדו את חייהן, ויהיו לנו פחות יתומים יתומות ואלמנים. תחשבו על התינוקות האלו, שגדלים בלי אמא. זה קורע לב.

לכן מחרתיים, ביום שלישי, נקיים דיון יחד עם משרד הבריאות, בתי החולים וקופות החולים בוועדה לקידום מעמד האישה. כדי לראות איך יחד מקטינים את הסיכון למחלות ותמותה לאחר לידה.

ופה המקום שלכם ושלכן לעזור. אם אתם מכירים מקרים כאלה, אם יש לכן תובנות בנושא. בבקשה תפנו אלי בפרטי או במייל rachela@knesset.gov.il. יש פה בעיה שדורשת טיפול מערכתי. ברור לי שניתן לטפל בה. בואו נעשה את זה ביחד.

ואת הדיון הזה אני מקדישה לזכרה של ענת דותן-עמר ז"ל".

אז אם אתן חשות ברע, בשבועות שאחרי הלידה, בבקשה, בבקשה! לכו להיבדק. הדבר הכי חשוב לתינוק שלכן, בפער אדיר מכל דבר אחר, זה שתהיה לו אמא בריאה.