יש ילדים שמסתובבים עם סינר גם בגיל שנתיים שלוש בגן, כי הם מריירים ומרטיבים את החולצה, ויש ילדים אשר מסתובבים עם פה פתוח וכמעט ולא מסוגלים לסגור את השפתיים. לפי הגישה של הרפואה הסינית זה מצב לא כל כך רצוי, כי האנרגיה בורחת מהגוף, כאשר הפה כל הזמן פתוח.
אז האם יש בכלל מה לעשות עם זה או שזו פשוט נטייה?
אפשר ומומלץ לעבוד עם התינוק כבר בשבועות הראשונים בחייו על מודעות לפה וחיזוק שרירי הפה.
איך עושים את זה? פשוט קרבו את הפנים שלכם אל התינוק והוציאו לו לשון. תנו לו להתבונן בלשון שלכם וחכו שהוא יוציא בעצמו את לשונו בתגובת חיקוי ראשונה ואינסטינקיטיבית. "הפעילות" הזאת מעוררת אצל התינוק את תחושת הנפרדות הראשונה מהדמות אשר מולו – או בניסוח חיובי: את תחושת ה"אני" הראשון. כמה פשוט וכמה חשוב! כך אנחנו גם יוצרים עם התינוק תקשורת ראשונה מעבר לחיבוק וליטוף. הוצאת הלשון והמודעות ללשון מגרה אצל התינוק הרבה אזורים במוח וזה חשוב להתפתחות וללמידה.
כאשר התינוק גדל ומתחיל לנוע בצורה עצמאית בעולם חשוב עדיין לקרב מפעם לפעם את הפנים שלנו אליו כאשר אנו מדברים אתו, כדי שהוא יראה את השפתיים שלנו נעות בזמן הדיבור.
חשוב לעשות קולות מצחיקים עם הפה, לדבר ב"ג'יבריש" ולגעת קלות בפה התינוק. אפשר לעשות "בו בו בו" כמו קריאה של אינדיאנים. גם ילדים יותר גדולים אוהבים את המשחקים הללו עם הפה והקול. אני אוהבת להשתמש בדקלומים ריתמיים אשר מפעילים את השפתיים: "בה בה בתוף – בררר בום". דווקא דיקלומים "שטותיים" אלו מעודדים אצל התינוק את יכולת הדיבור ואת הרצון לדבר: "א-בא", "בה-בה". וכאשר התינוק מתחיל למלמל גם שרירי הפה שלו מתחזקים.
מגיל שנה פלוס (שנה וחצי, אבל אפשר לנסות קצת קודם) אפשר לעודד גם את יכולת הנשיפה אצל התינוק: לעשות "פו" לנייר, להפריח בועת סבון, לנשוף בחלילית או בקשית. גם כאן התינוק מחזק ומשכלל את שרירי הפה, וזה תורם רבות לדיבור. תופעות לוואי נוספות ורצויות: צמצום של נוזלים באזניים ושיפור הנשימה.
הפה שייך למערכת השרירים הטבעתיים. זו מערכת קדומה בגוף האנושי בה כל השרירים משפיעים אחד על השני. לכן אם אנו מחזקים את הפה, אנו מחזקים עוד מערכות בגוף כולל מערכת העיכול.
אם ילדכם כבר בן שלוש, מרייר, מדבר לא ברור – אפשר להשלים איתו את כל התהליכים שציינתי למעלה, פחות או יותר לפי סדר (ולא ביום אחד אלא בהדרגה): הוצאת לשון: "איפה הלשון שלך? איפה הלשון של אימא/אבא", לעשות קולות מצחיקים ולדקלם דקלומים ובהדרגה להגיע לנשיפות. תוכלו לראות איך שרירי הפה של הילד מתחזקים ושהילד זוכה לחיוניות באופן כללי. הכי חשוב: ליהנות מהתהליך!
ובאופן כללי אין שום סיבה להיכנס ללחץ, הזמן יעשה את שלו, אבל אם אתם מרגישים שיש בעיה פנו לגורם מקצועי מוסמך.
בטי כהן קובלסקי היא מדריכת ליווי התפתחותי לתינוקות ומדריכת הורים. לפרטים נוספים לחצי כאן.
אהבת? אז תעשי לייק, מה אכפת לך?
כתבות נוספות של בטי כהן קובלסקי:
עמידה עצמאית: טיפים לעידוד התינוק
נופל וקם: נפילות הן חלק מהתפתחות התינוק
איך ליצור לתינוק סביבה התפתחותית טובה
כך הפעוט והתינוק ישחקו ביחד
לעודד ולאתגר את התינוק בלי להתערב
גם אמא וגם אבא: שותפות אמיתית מהלידה
מה הקשר בין התהפכות לביטחון עצמי?
התינוק בוכה? זה לא בהכרח אומר שהוא רעב
