כשהייתי ילדה קטנה, ולימים גם כבוגרת, תמיד התרגשתי לפני יום האם.
אני זוכרת את זה כיום חשוב ומשמעותי. זוכרת את עצמי מזכירה לאחים שלי, וכמובן גם לאבא שלי, שמתקרב יום האם וחייבים לעשות משהו מיוחד לאמא.
אני זוכרת את אמא שלי חושבת ומפנקת את סבתא שלי, אמא שלה וגם דואגת לאמא של אבא שלי.
זוכרת את הציורים, הפרחים, השירים זה יום מיוחד יום לאמא.
בגיל 27 אליה, הילדה הבכורה שלי הפכה אותי לראשונה לאמא.
זה התואר הכי משמעותי שרכשתי בחיי. קיבלתי אותו אחרי הריון לא פשוט, שכמעט איבדתי בשבוע 27 עם צירים וירידות בדופק, אחרי ירידת מים בשבוע מאד מוקדם, שבוע 33, אחרי ניתוח קיסרי חירום.
הפכתי, תוך כמה רגעים לאמא לתינוקת פגה במשקל 1.900 (שגם ירד).
מחוברת למיליון מכשירים, ואוכלת דרך צינורית.
הפכתי ברגעים לאמא ששוכבת במיטה אחרי ניתוח ואינה יכולה לגשת לראות את התינוקת שלה יותר מ-12 שעות כי היא בפגייה באינקובטור. כולם ראו אותה מלבדי.
אבל כשראיתי אותה היא הייתה הדבר הכי מושלם בעולם, קטנה אמנם אבל מושלמת. היא התינוקת שלי ואני אמא!
חודש שלם אליה נותרה בפגייה ואני קמתי כל שלוש שעות בלילה, לא לצלילי הבכי שלה, קמתי בבית שהיא לא נמצאת, קמתי לשאוב לה חלב.
אז נכון יש גם אבא, מדהים מיוחד ואהוב. אז נכון שברגע שאליה נולדה היא הפכה אותו לאבא ואותנו למשפחה.
נכון אנחנו הורים היום לשלושה ילדים מדהימים, משפחה שלמה שהיא התגשמות כל חלומותיי, אבל בן זוגי וילדיי היקרים היום זה יום האם!
כל כך מרגש לציין את יום האם הראשון שלך כאמא, זה מקבל משמעות אחרת, נוספת.
תודה לך אליה, על יום האם הראשון שהענקת לי כבתי הבכורה. (למרות שהיום את מתעקשת ואני כמובן מכבדת שנחגוג את יום המשפחה), אולי כשתהיי אמא תביני.
יום האם שמח אמהות יקרות.
עינת בורקין לייזר היא יועצת שינה ובעלת המרכז לנוע עם החיים בחדרה.