מהחתונה ועד ההריון: ליאורה ותום

בתפקיד החתן והכלה, המצפים וההורים הטריים: תום וליאורה מילין.

חתונה: "התחתנו ב-25.4. את החתונה צילמו גלעד ומזל, ובאוקטובר 2015, שנה וחצי אחרי החתונה, נפגשנו שוב עם מזל שופן | בידיים מלאות".

מה היה חשוב לכם בצילומי הריון? "הכימיה עם הצלמת ושהצילומים ייעשו בסביבה הטבעית שלנו, שזו הדירה החמודה שלנו בתל אביב ולא באיזה סטודיו עם קיר לבן. בנוסף, היה לנו ברור שבצילומים לא יהיו כל מיני תמונות מבויימות עם סרטי תחרה על הבטן ונעליים קטנות, לזה אנחנו פחות מתחברים".

איך בוחרים צלמת לזה? "היה לנו ברור שזו תהיה מזל. זכרנו אותה לטובה מאוד מאוד מהחתונה ושמרנו על קשר גם אחרי, אז זה היה מובן מאליו לשנינו, אפילו בלי שנדבר על זה".

למה לעשות צילומי הריון? "תום למען האמת לא לגמרי הבין למה לעשות, אבל אני הרגשתי שזאת תקופה כזאת מיוחדת שכדאי לתעד. כל הראשוניות הזאת, הקסם, הגוף שמשתנה, הידיעה שתכף תכף החיים הולכים להשתנות – כל אלה הופכים את התקופה הזאת לחד פעמית ולכזו שרציתי לזכור ולנצור גם באופן מוחשי".

כמה מילים על מזל והצילום שלה: "בתחילת ההריון לא הייתי בטוחה שארצה לעשות צילומי הריון, אבל מצאתי את עצמי נכנסת שוב ושוב לאתר של מזל ובוהה בתמונות שם. ההבנה שאני כן רוצה חלחלה לה לאט לאט, ולא היה שום ספק שמזל תהיה זו שתתעד אותנו. מעבר לתמונות המהממות והמיוחדות שיצאו, החווייה עצמה היתה נעימה כל כך. מצד אחד מזל היתה נוכחת מאד ומצד שני היא היתה נעדרת, ככה שהרגשנו שאנחנו באיזה בילוי זוגי ארוך וכיפי. מעין איזון מדהים שרק מזל יודעת לעשות. בנוסף, ברמה האישית אני יכולה להגיד שעבורי זאת היתה גם חווייה מעצימה שחיברה אותי לגוף הגדל והמשתנה, שלא תמיד אהבתי. זו חוויה שהיא הרבה מעבר לעוד צילום".

תום היה הראשון שהתקשר בבקשה להיפגש לקראת החתונה, אני זוכרת שזו היתה שיחה מאוד מגמתית, תום הוא בחור ענייני, את הפגישה הראשונה איתם קיים גלעד, כי אני הייתי בחופשת לידה, וכשסגרנו בפגישה אישית אצלינו בבית ואחרי הרושם הראשוני הקצת קשוח, התאהבתי מיד בשניהם. חיכיתי לחתונה שהיתה אחת הראשונות שצילמתי אחרי חופשת הלידה, וזו היתה חתונה א-די-רה! שישי בצהרים לפי כל החוקים! ואז החיים, עוברים מפה לשם והנה מגיע האסאמאס – ״מזל, אני בהריון, מתי הכי טוב להצטלם?״ ואז אני נמסה, ומתקשרת מיד ומתאמת ובאה, ומצלמת. ברגעים הפרטיים שלי עם המצולמים שלי שהם אושר אדיר, וחוזרת הביתה ושולחת את התמונות, ומחכה לבשורה והנה נולדה מיקה. יש יותר ״חיים״ מזה?