אחרי שכבר אושרה הצעת חוק של שעת הנקה לאבות לפני כמה חודשים, היום (ג') תכנס לתוקף, הצעת חוק אשר אושרה ולפיה אבות יוכלו לקחת חופשה של 6 ימים כולל יום הלידה אשר יתחלקו כך: 3 ימים על חשבון ימי חופשה שנתית ו-3 ימי מחלה, שמקום העבודה יהיה מחויב לתת. עד היום החוק לא חייב את המעסיק לעשות זאת. "החוק יאפשר לאבות לקחת חלק בימים הראשונים לאחר הלידה, הימים הקשים והשמחים ביותר בחייה של משפחה", אמרה תמר זנדברג (מרצ), מיוזמי ההצעה.
ישראל היא אחת מ-5 מדינות בלבד ב-OECD שלא מעניקה חופשת לידה לאבות. אחוז הגברים בישראל שכן לוקחים חופשת לידה על חשבון ימי החופשה של האם, עומד על 0.4%.
"ההצעה באה לפתור מציאות אבסורדית שבה מהרגע הראשון, הלידה והתינוק נתפסים באחריות האם בלבד", אמרה זנדברג כשפורסמה הצעת החוק. "האב הוא כאילו לא חלק מהסיפור, ונגזלת ממנו הזכות והחובה להתחיל יחד עם בת זוגו והתינוק את חיי המשפחה הצעירה מתוך שוויון ושותפות".
עכשיו היא מוסיפה: "סוף סוף יקבלו אהבות את הזכות המובנת מאליה להיות עם ילדיהם בימים הראשונים לחייהם בלי להיות תלוי בחסדי המעסיק. השלב הבא יהיה להשוות את זכותם של העצמאים בנושא".
מעט מדי, מאוחר מדי?
מצד אחד נשמע שיש מגמה לא רעה בכלל לאחרונה ואין ספק שמדובר בהצעה שבטוח עדיפה על כלום. הרי היום אבות לא מקבלים אף לא יום חופש אחד לאחר הלידה. וזה אבסורד שאין כמותו. מן הצד השני, על מי אנחנו עובדים? זו לא באמת חופשה. הכותרות בתקשורת הציגו זאת כאילו מקסימום מדובר במהפכה חברתית "מהיום: חופשת לידה לאבות". חופשה? זו חופשה על חשבון ימי חופשה ומחלה, שבינינו, גם ככה אפשר להצהיר עליהם (אגב הצעת החוק המקורית דברה על 8 ימים). נכון, לא כולנו יכולים, וההבדל הוא שעכשיו המעסיק מחויב לזה, אבל בכל זאת, נקוה שהמגמה הזו תביא להשתדלות גדולה יותר בכל הנוגע לשיוויון בהורות, ושלא תסתפק רק בזה. ובכלל, יש ציבור שלם של אבות עצמאיים שכל הסיפור הזה לא נוגע לו.
6 ימי חופשה, שלא משנה עכשיו על חשבון מי הם, הם התחלה טובה ללא ספק, אבל מה קורה בשאר החיים? מה עם חוקים שמחייבים מעסיקים לתת גם לאבות וגם לאימהות ימים בהם הם מסיימים לעבוד מוקדם כדי להיות עם הילדים? אין ספק שהדרך לשוויון ובכלל להפוך למדינה מתוקנת שמעודדת הורות (אבל באמת, ולא מתוך דת, מענקים ונורמות) עוד ארוכה.
