לפני קצת יותר מעשור ילדתי את בני הבכור, וכמו כל ילד בכור כמובן שכל תשומת הלב, האהבה והפינוקים היו מופנים אליו. כשהיה בן שנה החלטנו שאנחנו רוצים עוד ילד. לקראת הלידה השנייה התחילו לעלות חששות מוכרים כמו "איך אני עוברת את זה שוב?", "איך מסתדרים עם עוד אחד?", "איך אוהבים עוד ילד ודואגים לו?", "איך שאר הילדים יקבלו את התינוק החדש?" ועוד ועוד. היום, אני לקראת לידת בתי החמישית, ושוב אני מוצפת באותן מחשבות (כן, גם בפעם החמישית זה קורה).
כשאחד הילדים חוגג יומולדת תמיד אני חושבת מה עם שאר הילדים, הם בטח מקנאים, אז אולי נקנה להם גם משהו קטן? רק שלא יקנאו. איכשהו במקרים כאלה אני בכל זאת מתגברת על הצורך לפצות ומסבירה שלכל אחד, פעם בשנה, יש את היום שלו, ושכולם צריכים לשמוח בשמחתו.
כתבות נוספות של אורלי בוגנים:
שק רגשות האשמה שקבלתי בלידה
אבל, כשנולד תינוק חדש, פתאום משהו בי מתכווץ. הרי הילדים הגדולים לא בחרו בזה ועם זאת הם מחויבים להסתגל למצב החדש, הם "משלמים" על כך באובדן זמן איכות עם ההורים, כולם עכשיו מתלהבים מהיצור החדש והם כבר פחות אטרקטיביים, פתאום מצפים מהם לאיזושהי בגרות שאולי בכלל עדין לא בשלים אליה, וגם כשהם כבר רוצים להיות חלק מההתלהבות אז הם שומעים הרבה "אסור", "אי-אפשר", "לא", "עכשיו צריך להיות בשקט", "אני עסוקה", "לא לגעת", בזהירות". בניגוד לדוגמת ימי ההולדת שהזכרתי קודם, כשנולד תינוק אנחנו יכולים לעזור להם יותר בהתמודדות עם השינוי.
אז מה עושים? איך נדע שהכנו את הילד הגדול כמו שצריך? עם מעט מודעות נוכל להפוך את החוויה הזו למציאות קלה יותר עבור כולם.
בהריון
• כאשר אתם מחליטים לספר לילד הגדול על ההריון החדש מצאו דרך כיפית וחווייתית לעשות זאת. למשל, הראו לו תמונת אולטרה סאונד והסבירו בצורה משמחת שעומד להיות לו אח קטן. כמובן שהכל צריך להיות מותאם לגיל הילד ורצוי לא לשאול אם הוא רוצה אח כדי להימנע מהאפשרות שכבר בהתחלה יביע התנגדות.
• אם הילד בגיל הגן ומעלה, קחו בחשבון שלמחרת כבר כל הגן והוריו ידעו. אל תצפו שישמור בסוד לכן שתפו אותו רק כשאתם מוכנים לספר לכולם (ילדי היו עומדים בכניסה לגן ומרוב התרגשות היו מספרים לכל מי שהיה עובר לידם).
• לילדים קטנים אין תחושת זמן ותקופה של חצי שנה נראית כמו נצח. אני ממליצה להמחיש לילד את זמן הלידה הצפוי לפי אירועים משמעותיים שעל ציר הזמן עד הלידה. למשל, אם הלידה צפויה להתרחש בסמוך לחג מסוים אז אפשר למנות את כל החגים וימי ההולדת של בני משפחה לפי הסדר ככה שנוצרת לו מעין "טבלת ייאוש" ויוכל להבין עוד כמה זמן נשאר.
• כשההיריון כבר בולט לעין יותר קל לילד להבין שקורה שם משהו. תנו לו לגעת בבטן ואפילו לדבר אל העובר, לשיר לו. אם כבר מרגישים בבירור תנועות בטח ישמח להרגיש אותן.
• בשלבים מתקדמים אפשר כבר לנסות להמחיש לילד מה עומד להיות. קחו בובה ועגלה (וברור שגם לבנים!) והראו לו כיצד אתן מטפלות בבובה, כיצד התינוק יונק וכו'.
* הנקה יכולה להיות אישיו בפני עצמו עם הילד הגדול שכבר עבר הרבה זמן מאז ינק, לכן כדאי שיכיר זאת לפני.
• דברו עם הילד הגדול ושאלו אותו במה ירצה לעזור עם התינוק החדש. אם ירצה לחליף טיטול? להביא מוצץ? לשיר ולהצחיק. (אל תתפסו אותו במילה, ברגע האמת זה יכול להשתנות אבל תנו לו כבר להרגיש חלק).
• אמרו לילדכם שאתם לא שוכחים שהוא היה קודם, אולי לכם זה מובן מאליו אך הוא יכול להרגיש עוד לפני הלידה שמקומו מתערער. למשל, אתם יכולים לדבר לבטן ו"להסביר" לתינוק שבפנים שיש לו עוד אח גדול ושלא יחשוב לעצמו שיתייחסו רק אליו. (מניסיון, זה הוריד כל כך הרבה מתח אצל האחים הגדולים כששמעו אותי מדברת לבטן ואומרת את זה. פתאום הבנתי כמה זה חשוב להם).
• דאגו מראש לסידור לילד הגדול לזמן הלידה. תכננו מה עושים אם זה קורה ביום/ בלילה.
הלידה
• במפגש הראשון עם הילד הגדול לאחר הלידה, בין אם החלטתם להביא אותו לבית החולים לפגוש את התינוק החדש ובין אם המפגש יקרה בבית, נסו לתאם שברגעים הראשונים התינוק לא יהיה בידיים שלכם או בדיוק יונק אלא בעריסה. כך תהיו פנויים לקבל בחיבוק גדול את הילד הגדול, שיראה שאמא עדיין גם שלו. דברו איתו, שאלו לשלומו, חבקו ונשקו.
• חכו שהוא יבקש לראות את התינוק, תנו את הזמן שצריך. כשירצה לראות אפשרו לו ללטף, לבחון, לתת נשיקה.
בבית
עכשיו אתם כבר ממש משפחה!
• שתפו! שתפו! שתפו!
המלצה חמה שלי, שתפו אותם בטיפול בתינוק כל הזמן!
מה שקורה הרבה פעמים זה שהילד הגדול מרגיש שכל הזמן עסוקים סביב התינוק והוא קצת נדחק הצידה. זה יוצר מתח וקנאה וגורר התנהגות מפריעה של הילד הגדול שמנסה למשוך תשומת לב בכל דרך אפשרית. אם נשתף אותו בטיפול הוא גם ירגיש חלק וגם יקבל תשומת לב מאמא שקוראת לו, מדברת איתו, מתייעצת. זה יכול להיות זמן מיוחד שלכם עם הגדול. בעתיד הלא רחוק גם יהיה אפשר לראות את החיבור הטוב בין הילדים.
• הושיבו את הילד הגדול על ספה או במרכז המיטה שלכם, הניחו מסביבו כרית הנקה או כריות, הניחו עליו את התינוק (בהשגחה, כמובן) ותנו לו את התחושה שהוא מחזיק את התינוק. חוויה מדהימה בשבילם.
*** שמתי לב שכאשר הפעלתי את הילדים הגדולים בטיפול בתינוקת החדשה הצורך להם להיות כל הזמן סביבה הלך וירד וכך גם שיתפתי אותם וגם ההרפיה מההתעסקות סביבם הגיעה מהם.
• הימנעו מהרבה "לא" – אנחנו מוצאים את עצמנו כל כך מגוננים על התינוק ולא מאפשרים כמעט לגדול להיות חלק "לא להרים", "לא בראש", "לא חזק", "לא בעין", "אסור למשוך". צמצמו את מספר ה"לא" ונסו לומר מה כן יוכל לעשות במקום, עודד אותו. "אתה יכול ללטף עם האצבע", "בוא נראה איך זה כן נעים לו", "איזה יופי שאתה רוצה לשחק איתו" וכו'.
• הורידו את הציפיות שלכם מהגדול. לפעמים אנחנו נוטים לחשוב שאם הוא האח הגדול אז פתאום הוא צריך להיות המבין, המוותר, הבוגר, זה שעוזר, שלא מפריע. אל תשכחו שהוא בעצמו עוד קטן, המצב חדש לו, הוא היה רגיל להיות לבד עד עכשיו ואחרי הכל אתם ההורים של התינוק אתם אלו שצריכים לטפל בו. הוא יכול לבחור אם רוצה לעזור או לא.
• שמרו על גבולות. נכון שאנחנו צריכים להבין שלגדול קשה עכשיו והוא צריך להסתגל למצב החדש (כמו כולם), זה בסדר מעט להחריב את הגבולות לתקופה מסוימת אבל עדיין אל תאפשרו לגבולות להיפרץ. שמרו על החוקים שהיו נהוגים גם לפני הלידה. הוא צריך אותם – במיוחד עכשיו. אתם כן יכולים לחבק יותר.
• מצאו זמן להקדיש רק לילד הגדול, זמן שהוא רק בשבילו. אחרי הכל – הוא היה שם קודם.
אחים זה דבר נפלא, וכמו שהבנתם דאגתי למספיק עבור ילדיי. בהצלחה ומזל טוב!
אורלי בוגנים היא מלווה התפתחותית, מעבירה סדנאות עיסוי תינוקות ומלווה אמהות ואבות לאחר לידה, אמא ל- 4 ועוד אחת בדרך. לפרטים נוספים ויצירת קשר לחצי כאן.
