אחד השיעורים המשמעותיים אותם למדתי כאמא הוא בקשת עזרה. הכרה בצורך שלי להיעזר.
במקרים רבים הבכי וחוסר השקט של הקטנים הם ביטוי לקושי שלנו, לחוסר היכולת שלנו למצוא שקט פנימי ולהשרות בטחון הלאה. ברובד העמוק יותר, אולי זה ביטוי להריון לא פשוט, לחוויית לידה מהירה מאוד או ארוכה מאוד, לידה שבמהלכה היתה התערבות רפואית, כזו שלאחריה היתה הפרדה מידית מהאם. אולי אלו החששות שלנו שמצאו את דרכם החוצה.
ברובד היומיומי, לעתים הבכי הופך מסחרר, מציף ולא מאפשר לנו לחשוב בהגיון. בשילוב עם מתח, חוסר שינה ואולי תזונה לא נכונה לא נדע איפה אנחנו מסתיימים והתינוק מתחיל. זה המקום שלנו לקבל עזרה.
כשאני מדברת על עזרה לפעמים הדברים הקטנים הופכים גדולים, בין אם מדובר בהכנת כוס קפה עבורנו, חימום אוכל, קיפול כביסה או בחברה, ליווי או ייעוץ מקצועי בנושאים שמביאים אותנו לספקות.
בחודשים הראשונים לחיי התינוק הצורך בנו הוא מוחלט ובסיסי ואין לו תחליף. העזרה היא על מנת שנהיה פנויים להעניק לקטנים את המענה לו הם זקוקים, לתת מעצמנו מכל הלב והנפש.
באמצעות הבכי יכול התינוק לבטא את עצמו ואת צרכיו. כאשר נעניק מענה לבכי נבנה את התקשורת שלנו איתו ונאפשר את בניית האמון בינינו לבינו. תינוקות לא נולדים כלוח חלק, בהסתכלות רוחנית יש יאמרו שבשנים הראשונות יש בתינוקות לא מעט מהעולמות שמעבר. בהסתכלות הוליסטית ניתן לראות שחוויות הזוגיות, הסביבה בה התפתחו 9 חודשים, שעות הלידה, הצירים ואופן היציאה לעולם, השעות הראשונות מחוץ לרחם עם אמא, לצידה, עליה או בתינוקיה, כל אלו מבססים את הקשר הראשוני, את ההסתגלות הראשונית לעולם.
שמתם לב פעם מה קורה כאשר התינוק שלכם בוכה בידיים של מישהו אחר?
לרוב זה ילווה בשלל רעיונות/הצעות/עצות/תלונות על סוג ההורים שאנחנו מפי האוחז. כשנזדרז להרים את תינוקנו הבוכה נתוייג כמפנקים וכאשר נמנע מזאת נתוייג כמזניחים. כאן המקום להיזכר שהתינוק הוא שלנו וכל תגובה בריאה ומיידית לצורך שלו היא בניית האמון והבטחון בינו לביננו ההורים.
תינוק לא בוכה סתם, לעתים תהיה הסיבה נראית לעין וברורה ולעתים תהיה רגשית ועמוקה. אני מזמינה אתכם לבחון איזו תחושה עולה בכם כאשר אתם צופים מהצד במישהו אחר שנמצא לצד תינוקכם הבוכה ולא מושיט יד להרימו, מדוע הורים מאפשרים לעצמם לעשות זאת כאקט חינוכי ומה הם משיגים בכך?
אשה חכמה אמרה לי ברגעי בכי קשים שהבכי הוא שלו, כל זמן שאנחנו עושים כל מה שאפשר אז מה שנותר הוא פשוט להיות שם בשבילו, להחזיק ולחבק. לפעמים בשטף המידע האינסופי המוצע להורים טריים הם שוכחים לבדוק מול עצמם, את עצמם.
כשאני בוכה אני לא רוצה הרבה, לא תמיד אחפש עצה ולא תמיד ארצה פתרון. לרוב ארצה פשוט להרגיש שאני לא לבד, שיש מי שנמצא לצידי מבין את הצורך שיושב בתוך תוכי.
כדאי שנזכור ונזכיר לעצמנו שהבכי הוא הזכות שלנו להיות שם ולתמוך. לו אנו מחכים 9 חודשים ומשוועים לשמוע ברגע הלידה. זו תחושת הסיפוק כשאנחנו מצליחים להרגיע והתלות המוחלטת בנו ההורים. ברגעי הצפה ושבירה מבכי בלתי פוסק מצאו את הדרך להקל על עצמכם מרעשי הרקע והעשייה כך שתוכלו להיות שם בלב פנוי לתינוקכם.
יעל לבנון – מדריכה להורות קשובה, מייעצת להורים בנושאי התפתחות, שינה, ובכי בגישה טבעית ובהסתכלות אישית. בעלת מרכז JIA לנשים בהריון ולאחר לידה ברעננה. לפרטים נוספים ויצירת קשר לחצי כאן.
כתבות נוספות של יעל לבנון:
הורות קשובה: בין המעבר לשינה לעצמאות
הורות קשובה: תינוק לא מגיע עם הוראות הפעלה
