לפני כמעט תשעה חודשים נולדה ליבי, בתי הבכורה והחייכנית. בהתחלה היא ינקה בעיקר (כולל קצת תמ"ל מדי פעם באדיבות האב המסור). בביקור שגרתי בטיפת חלב בגיל 4 חודשים, נאמר לנו שאפשר להתחיל לתת לה טעימות. מצוידת בעצות של 2-3 חברות טובות (או אולי 10-12 יותר נכון), ואיך אפשר בלי כמה אזהרות (כי הרי אסור דבש! ואסור דבש! בשום פנים ואופן אל תתנו לה דבש! מי בכלל אוכל כל כך הרבה דבש?), ספר אחד עם מתכונים לתינוקות ובערך 50 מאמרי רשת, יצאתי לדרך.
אז ממה מתחילים? חלק ממליצים על ירקות קודם כי פירות ירגילו את החך הצעיר למתוק וזה לא טוב. חלק המליצו דווקא על פירות כי ככה התינוק יתלהב וירצה לנסות עוד, אבל בכל מקרה לא לתת שוקולד (מי חשב לתת שוקולד לתינוקת בת 4 חודשים?!) ובטח ובטח שלא דבש. בסוף כרגיל, הלכתי על דרך האמצע: כמה ימים בננה, כמה ימים בטטה, כמה ימים אגס, כמה ימים קישואים, וכך הלאה.
לקראת גיל חצי שנה העניינים החלו להסתבך. לקטנטונת צמחו שתי שיניים והאחות בטיפת חלב הודיעה באופן חגיגי שעכשיו אפשר לתת לה לאכול גם ביצה, חלב, ובעצם כמעט כל דבר, רק לא לשכוח לטחון טוב טוב לפני ולדאוג למספיק נוזלים. כמה לתת? כמה שהיא תאכל. ומה עם הנקה/ תמ"ל? גם. פשוט תשלימו לה. כמה? כמה שהיא תאכל. יש את זה ביותר אמורפי?!
ושוב יצאנו לדרך עם אותן עצות של החברות, כמה אזהרות (עדיין אסור דבש!!), אותו הספר ובערך 100 מאמרי דעה ברשת. חברה אחת כבר נותנת לילדה יוגורט ממותק. אחרת מלעיטה את התאומים שלה בקרטיבים בערב וקציצות הודו, וכמובן ההיא שמזהירה ממוצרי חלב עד גיל 9 חודשים או אפילו שנה ("אולי תנסו להרגיל אותה לתזונה טבעונית?").
במאמרים שונים הציעו לגוון ולתת לה לטעום הכל מהכל. בספר קראנו מתכונים מרגשים שמערבבים אבוקדו עם בננה או עוף עם שומר וגזר, כך מצאנו את עצמנו עושים על הילדה ניסויים קצת יותר מסובכים. חלקם הצליחו מאד, כמו מרקי העוף/הודו והירקות שהאב המסור מכין, קציצות מעוכות ופירה או אורז רך וגם פסטה בולונז פשוטה. ניסויים אחרים הצליחו פחות.
מצוידת בהמון אופטימיות (ובקשה של הגננת) הבאתי לגן מעדן חלב. בעקבות הניסוי הזה "זכינו" לשלושה ימי מחלה וטיטולים מלאים. לא מזמן אפילו אזרתי אומץ והבאתי לה חטיף בוטנים כשכולי רועדת ומחכה לפריחה, שלשמחתי לא הגיעה, מה שגרם לי לתחושת ניצחון עילאית ובלתי מוסברת. דבר אחד הבנתי מכל התהליך – אם עד עכשיו פעלתי לפי האינסטינקט האימהי, שהוכיח את עצמו יפה מאד, עכשיו אין לו מקום. נותר פשוט לנסות, לטעות (ולתהות). והכי חשוב – לא לתת דבש!
שלי פלדמן, בת 35, עורכת תוכן בתחום הילדים, אמא של ליבי, נשואה ללאון ושפוטה של מרקו החתול.
אהבת? אז תעשי לייק, מה אכפת לך?
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
כך הלכה לה הפנטזיה של לידה טבעית
עד מאה ועשרים אהבתי אותך אתמול בבוקר
היוש, מי את ואיך נכנסת לי לציצי?
זו רק אני ושמירת ההריון שלי
10 עצות שאסור להקשיב להן אחרי הלידה
