קשה להציג בכתבה אחת את משמעות וחשיבות ה"שקט" אצל הקטנטנים, וכמובן באופן כללי, אבל אני בטוחה שכל אחד ואחת מאתנו מבינים את הצורך הזה ברגיעה אורגנית ובריאה לילדים שלנו.
בואו נודה על האמת, לנו המבוגרים, חסרה היכולת להיות בשקט – לעצור הכל וליהנות מחוסר עשייה. החברה המודרנית, הפכה מהירה וחסרת מנוחה. הכל כל כך עמוס ומלא במתחים, וזה מחייב אותנו להספיק הכל ומהר ולא מאפשר לנו רגע של שקט.
כתבות נוספות של אווה כהן:
לגלות את העולם בכפות רגליים חשופות
גירויים, הרגלים והתפתחות תינוקות
אז למדנו לווסת את הכל, מצאנו דרכים לשחרר מתחים והצלחנו למצוא את המקומות שמאפשרים לנו להמשיך הלאה למרות הכל, כל אחד בדרך שלו. אצל הקטנטנים שרק לומדים להכיר את העולם, זה לא כל כך פשוט. העומס וה"רעש" מייצר אצלם בהלה, חוסר יכולת להסתגל לשינויים, קושי בקשב וריכוז והתפתחות רגשית והתנהגותית שמונעת מהם את היכולת להתמודד עם כל מה שנמצא סביבם.
הצורך ב"שקט" הוא חלק בלתי נפרד מההתפתחות הסנסומוטורית שלהם, הוא מאפשר למערכת העצבים להיות שקטה ומכאן עוזר להתפתחות אורגנית ובריאה. הוא מאפשר להם להטמיע את הלמידה של העולם ושל הסביבה שבה גדלים, מאפשר להם לחקור את עצמם ואת המרחב שבו הם חיים ונותן להם את הביטחון והעצמאות להתקדם מוטורית וחושית, מחזק את הקשר שבין ההורה לתינוק ומקדם את היכולת התקשורתית שלו.
בפן ההתנהגותי/ רגשי אצל תינוקות שלא "יודעים" להיות בזמן "שקט", וחווים עומס של גירויים ורעשים זה יתבטא בבכי מרובה, עוררות יתר ובהלה, שינה לא איכותית, תלותיות וחוסר ביטחון. כמובן שתהיה לכך גם השפעה על ההתפתחות המוטורית שלו.
אז מה אפשר לעשות? קודם כל לא לעשות!
למעשה אנחנו מנסים לתת להם את החוויה הריחמית בתחילת הדרך ולאט לאט פותחים אותם לעולם. איך? בחודשים הראשונים, נשתמש במגע, תנועה ומונוטוניות של הקול שלנו. כל אלו חוויות מוכרות מתקופת שהותו של התינוק ברחם ומאפשרות לו להיחשף לעולם ממקום מוכר. תנוחת הערסול במנשא, בידיים או בפוף, גם עושה את העבודה ומאפשרת לקטנטנים להכיר את הסביבה, את עצמם וכמובן מחזקת את הקשר והתקשורת עם האם ממקום מוגן ובטוח.
בשלבים המתקדמים יותר כשהם מתחילים להניע את עצמם במרחב, מתהפכים או זוחלים, נחשוף אותם לגירויים בצורה ממוקדת ולא עמוסה. נימנע מחשיפה לעולם הדיגיטלי בשלבים אלו ; טלוויזיה, מחשב, טאבלטים וסמטראפונים למיניהם. חשוב לי להדגיש, אלה גורמים לנו להרגיש שאנחנו מקבלים שקט, אבל זה שקט תעשייתי, ולא אמיתי. הם בסך הכל יוצרים אצלם עומס במערכת העצבים ולא עוזרים להם לשחרר מתחים ולהירגע באמת, מה שמייצר אצלם תסכול ומונע מהם לחוות את העולם בצורה אורגנית וטבעית.
אפשרו להם לחקור את הסביבה הטבעית שלהם, את עצמם ותהיו שם כדי לעודד ולחזק להם את הביטחון. דאגו שלא יהיו עומס של צעצועים סביבם, אלא אחד או שניים, תנו להם להגיע למקומות שמעניינים אותו שירגישו ויחוו וייגעו וכך למעשה ילמדו ויכירו את העולם. שבו איתם בערסל או בפוף או על ספה פנים אל פנים והעניקו להם טיפול במגע עם שיר או מוסיקה ברקע. המגע חשוב לאורך כל דרך, הוא חלק בלתי נפרד מהענקת השקט והביטחון. המגע עוזר גם לקטנטנים וגם לנו הגדולים, בשחרור מתחים, להתרפקות, התכנסות לתוך עצמנו והטמעת הלמידה וחיזוק הביטחון.
