לא מזמן עבדתי עם תינוקת בגן על שכיבה על הבטן. התינוקת שיתפה פעולה יפה ולא הבחנתי בבעיה כלשהי, חוץ מהעובדה שהיא פשוט מאבדת סבלנות מהר מדי ונוטה לבכות. ניסיתי להבין ממה נובע חוסר השקט שלה. המטפלת מיד סיפרה לי שהאימא של התינוקת ביקשה להגביל את כמות הפורמולה כדי שלא תהיה שמנה.
כתבות נוספות של בטי כהן קובלסקי
גם אמא וגם אבא: שותפות אמיתית מהלידה
מה הקשר בין התהפכות לביטחון עצמי?
אוכל זה צורך בסיסי וחיוני. חשוב שתינוקות ייהנו מאוכל וחשוב שלא נעביר להם את בעיות המשקל של עולם המבוגרים.
אם הצלחתם להגיע לסדר יום של אוכל, שינה ופעילות, וברוב המקרים ברור לכם מתי התינוק רעב אין צורך להגביל את כמות האוכל! אני תמיד ממליצה להורים להכין כמות קצת יותר גדולה של הפורמולה בבקבוק ממה שהתינוק בדרך כלל שותה. כך מאפשרים לתינוק להרגיש בעצמו מתי מספיק לו. בנוסף נעניק לו כך תחושה של "שפע": יש תמיד מספיק ועוד מכל דבר. אפשר ורצוי לסמוך על האינסטינקט הטבעי של התינוק. כך גם בהנקה כמובן. בשום פנים ואופן לא נגביל את כמות החלב מטעמים של יופי וגזרה. על מנת לגדול ולהתפתח התינוק זקוק גם לכמות מסוימת של "שומן תינוקות". להתהפך, לזחול, להתיישב – בשביל כל אלו חייבים כוח. ברגע שהתינוקות הללו יתחילו לעמוד, ללכת ולרוץ גם שומן התינוקות הזה יעבור. זה בטוח!
אבל יש גם צד שני למטבע
יש מצבים בהם ההורים מאכילים את התינוק מעבר למידה. כן, יש דבר כזה. וזה יכול לגרום גם להשמנת יתר אצל התינוק – כלומר למצב שהוא לא "שומן תינוקות חמוד". זה קורה כאשר כל בכי של התינוק נענה בבקבוק או הנקה וההורים אינם מצליחים לפענח את הבכי ואת המשמעויות השונות שלו.
בשבועות ובחדשים הראשונים הצרכים הבסיסיים של התינוק ברוב המקרים לא ברורים לו: מתי אני רעב? מתי עייף? מתי אני זקוק ליחס ומגע? מתי לתנועה? מתי להחלפת טיטול ואמבטיה? אפילו תחושת ה"אני" לא ברורה עבור התינוק. כל הדברים הללו מתפתחים עם הזמן ובאינטראקציה עם הסביבה – שברוב המקרים זאת האינטראקציה עם האם. תינוק קטן בן מספר שבועות ברוב המקרים יינק מהשד כל פעם שאימא מציעה לו (יש יוצאי דופן). כלומר: אולי הוא בוכה כי כואבת לו הבטן, אולי הוא בוכה כי הוא עייף, אולי שעמם לו והוא זקוק לתנועה ויחס – אם כל בכי של התינוק נענה ב"ציצי" הצרכים הבסיסיים שלו מתערבבים כולם. מבחינת האם וגם מבחינת התינוק עצמו לא ברור כבר מה עייפות, מה שעמום, מה רעב, מה כאב בטן ועוד. וכך נכנסים למעגל "קסמים" ללא התחלה וללא סוף, וגם האם בסופו של דבר תצא עייפה מרוב הנקה. עודף השומן שנוצר דרך "יותר מדי הנקה" בדרך כלל יורד מהר כאשר התינוק מתחיל לנוע במרחב.
כאשר קורה תהליך דומה עם תינוק אשר נוטה לבכות וניזון מבקבוק, כלומר: כאשר הבקבוק הופך לכלי להרגעת התינוק נוצרת בעיה של "עודף משקל" של ממש אצל התינוק. וזה כבר לא רצוי וזה גם לא סתם "שומן תינוקות". זהו מצב בו ההורים מתוך חוסר אונים, חוסר ידע או תסכול מרגילים את התינוק להירגע דרך הבקבוק. ברוב המקרים תינוקות אלו אינם מקבלים מספיק גירויים של תנועה ומגע. התנועה והמגע הם צורך קיומי כמו אוכל ושינה. כאשר כל בכי נענה דרך אוכל נוצר אצל התינוק חוסר מודעות לצרכים האמיתיים שלו – ולזה כן יש השפעה לטווח הרחוק. גם כמבוגר הוא עלול לחפש את נחמתו מול המקרר במקום לחפש חיבוק או לצאת לריצה קלה.
יש חשיבות רבה בכך שההורים לומדים לזהות את הצרכים השונים של התינוק. אפילו אם אני מאוד מעריכה את האינסטינקט האימהי וההורי חשוב לפעול גם מתוך ידע ולא רק מתוך אינסטינקט.
אני תמיד ממליצה להורים כאשר התינוק בוכה לא למהר עם האוכל אלא לנסות:
מ– מגע – לטפוח קלות על התינוק
ת – תנועה עם התינוק בידיים
ו – אפשר להוסיף גם
ק – קול: לשיר לתינוק, לעשות קול מונוטוני.
מ-ת-ו-ק!
במידה וכל דרכי ההרגעה האלו לא עובדות עברו כמובן לארוחה הבאה.
בתיאבון ולבריאות!
בטי כהן קובלסקי היא מדריכת ליווי התפתחותי לתינוקות ומדריכת הורים. לפרטים נוספים לחצי כאן.
* זהו טור דעה ואין בכתבה זו להחליף אבחנה רפואית.
