כחלק טבעי של מחזור החיים של האישה לא היינו צריכות לחוות כאב בלידה, כפי שלא צריכים לחוות כאב בעת קיום יחסי מין. להיפך. כשהתנאים מסביבנו הם רוגע ואינטימיות, אפילו אפשר להגיע לתחושות נעימות במשך תהליך הלידה. אבל מצב כזה לא קל להשיג בסביבת בית החולים, כי הוא לא בנוי כגוף שנותן לאישה את האפשרות להתנהג בלי עכבות.
אם נחפש את מקור הכאב בלידה לא צריך להתמקד רק בפן הפיזי. ההסבר יכול להימצא גם בהשפעת התרבות והחינוך על דרך ההסתכלות שלנו ועל "הציפייה" של החברה שזה מה שנרגיש.
הפחד מהלידה הוא זה שגורם לנו באופן כמעט אבסולוטי לחוש כאב בלידה. שרירי הגוף המכווצים עקב אותו פחד, וכמות גבוהה של אדרנלין הם אלו שגורמים לנו לחוש יותר כאב. בחברה שלנו הפחד מהלידה נוכח מאוד לכן קשה מאוד למצוא נשים שלא חשו כמעט כאב בלידה.
כל אישה היא עולם בפני עצמה וכך גם לידות. לכן, התחושות בלידה שונות מאישה לאישה. בנוסף, לכל אחת סף כאב משלה לכן יש כאלה שכואב להן פחות, יש מקרים בהם האישה לא חשה כאב עד השלב השני של הלידה, כשהתינוק עובר דרך תעלת הלידה. ברגע הזה ראש התינוק לוחץ מאוד על קרקעית האגן והפירינאום ואז ניתן לחוש כמין צריבה נוראית באזור. במקרים מוסימים קורה בדיוק ההיפך ויש יש תחושה גדולה של כאב בשלב הפעיל של הלידה, כשהפתיחה הולכת וגדלה ואז מגיעה תחושה של שחרור מהלחץ על הפירנאום בעת יציאת התינוק החוצה.
ובכל זאת, כאב הוא לא מילה נרדפת לסבל. למעשה, הכאב בלידה הוא הכאב היחידי שלא מעיד על משהו שלא מתפקד נכון בגופנו. יש לו תפקיד של כינוס פנימי והתחברות אל התינוק. זאת אפילו הזדמנות מצוינת "לרחף" במחוזות רחוקים כפי שאומר מישל אודנט. הצירים כואבים אבל הכאב בא וחולף. מחוץ לציר אין כאב וזהו הזמן להתאושש ולהתחיל מחדש. זה לא כאב שמביא איתו פחד או כאב בגלל מצב בריאותי, יש לו תפקיד ברור – לקדם את הלידה. כמובן שאם על הכאב נוסיף שכיבה ממושכת ללא יכולת תזוזה פלוס אנשים לא מוכרים סביבך, הכאב הזה יכול להפוך בקלות לסבל.
במשך תהליך הלידה הרחם מבצעת מאמצים גדולים בזמן קצר יחסית. זהו שריר שלעומת אחרים בגוף אנחנו לא יכולים לאמן אותו באופן רצוני. בזמן האורגזמה הנשית הוא גם מתכווץ, אבל אלה כיווצים שונים מאלו שבלידה – הם יותר קצרים ופחות עוצמתיים. לכן יתכן שעוצמת הפעילות הרחמית תפתיע אותנו בלידה כי זאת תחושה שאנחנו לא מכירות. שמירה על רוגע תעזור לאישה לקבל את הפעילות הרחמית כמשהו חדש ולא בהכרח כואב. מים חמים או עיסויים באזור הסקרום ובגב התחתון ירגיעו את המאמץ הגדול שגופך מבצע. אני ממליצה ללכת ולהעביר משקל מצד לצד, להניע את אגן בסיבובים קלים ולהימצא בתנוחת אנכית כדי לנצל את כוח הכובד – תנועות אלה יעזרו לתינוק לרדת לתעלת הלידה.
מה מעצים את הכאב בלידה ?
אפשר לדבר על שני היבטים חשובים ושונים זה מזה: מצד אחד הגישה שלנו לכאב. מחשבות כגון "לא נהיה מסוגלות להחזיק מעמד", או שיהיה "נורא ואיום" מעמידות אותנו במצב של מתח, ציפייה והכנה לכאב. דבר זה גורם לנו להתרכז בכאב ולהרגיש אותו ולחוות אותו ביתר עוצמה. הגישה של מי שנמצא סביבנו בזמן הלידה גם משפיעה, כי הפחד לכאב ולסבל מדבק. לחשוב שאנחנו מסוגלות ולקבל עידוד ותמיכה מאחרים יעזור לנו להתמודד איתו. לקבל את זה כמשהו טבעי, כתגובה טבעית של הגוף שלנו לתהליך פיזיולוגי טבעי ולא תהליך פתולוגי יעזור לנו גם. והכי חשוב, לזכור שזה מצב זמני שיש לו סוף מדהים.
מצד שני התערבות יתר של הרפואה מוסיף עוד מנה של אי נוחות אצל האישה:
• אי נוחות : אי יכולת לנוע ולשנות תנוחה.
• מתן זירוז סינטטי.
• חוסר הבנה של המצב.
• קביעת זמנים על פי "לוח רפואי".
כל הגורמים האלו מעצימים את תחושת הכאב של האישה, ואז כדי להקל על הכאב ממליצים על שימוש באפידורל, שכשלעצמו הוא התערבות תרופתית. מובן שיש דרכים אחרות פחות פולשניות כדי להקל על כאב כמו למשל מקלחות או אמבטיות חמות, אבל הדרך הכי טובה למנוע מהאישה כאב ובמיוחד סבל מיותר היא ליצור סביבה מתאימה, רגועה, בלי לתמרן בגוף האישה, אלא לתת לה את הזמן והחופש כדי שהלידה תעבור בצורה תקינה.
ויוי וגנר היא מלווה נשים בהריון בלידה ולאחריה, מדריכה להתעמלות לנשים בהריון ואחרי לידה. מנכ"ל ובעלים של נועם בית מבטן עד ילדות. לפרטים נוספים והרשמה לחצו כאן.
