הורים היום, ובעיקר הורים טריים, עסוקים כל כך בלנסות לרצות את כל העולם ואחותו ולהרגיש שהם ההורים המושלמים. ובעיקר אימהות. בעולם של משרה מלאה, משכנתא ועוד ים של הוצאות קשה לעשות את הכל ביחד. הג'ינגול הזה שנדרש מהורים, והרצון הזה שבתוך כל זה נהיה גם הכי מושלמים שיש, הכי מעורבים, הכי בפוקוס והכי הכי בהכל הוא פשוט מטורף, וגורם לנו לפעמים להיטרף אפילו יותר.
אז איך עושים את זה בכל זאת עם מינימום רוגע ומקסימום הקשבה? והאם זה אפשרי בכלל?
1. הדבר הראשון שנורא קשה להבין בהתחלה, בטח ובטח עם ילד ראשון, הוא שממילא תעשו טעויות בהמשך, כי אנחנו אנשים וזה מה שאנחנו עושים. אם לא נטעה לא נחיה. אז בטוח נטעה פה ושם בשיקול הדעת שלנו, בגן שנבחר אולי, בהחלטות חינוכיות. החדשות הטובות, ובמקרה הזה גם הרעות, הן שאי אפשר להימנע מזה. עם ובלי ילדים. אז קחו את זה קצת פחות קשה. לטעות זה לחיות. לטעות זה לחנך. לטעות זה להיות אנושיים. לטעות זה לאהוב.
2. עקרון הרצף הוא הכי נכון. אוכל מזין זה הכי חשוב שיש. טלוויזיה זה כלי קצת בעייתי. באופן כללי העולם הוא מקום בעייתי. הכל נכון. אבל זה העולם שאנחנו חיים בו. אז המילה לשחרר היא אכן הכי מעצבנת שיש, וכן צריך להילחם על מה שאנחנו מאמינים בו. אבל לא בכל מחיר. לפעמים, מה לעשות, צריך להשתמש במילה המעצבנת הזו – לזרום.
3. תזכרו גם את עצמכן. ותלחמו על זה. על הזוגיות שלכם. על מי שאתן. על החברים שלכן. על הקריירה שלכן. תעשו הכל למען הילדים, אבל תעשו הכל גם למענכן.
4. כשאתן עם הילדים, תהיו אתם. לא עם העבודה. לא עם הפייסבוק. לא עם הוואסטאפ. לא עם המיילים. לא עם הקניות. לא עם ארגוני הכביסה והאוכל. עם הילדים. זה לא קל. זה קשה בטירוף, ולפעמים צריך את הכל ביחד, אבל כמה שאפשר את שעות אחר הצהריים תהיו אתם. את הטלפון תניחו בצד. עוד לפני שתמצמצו הם ילכו לחברים לבד ולכם יהיה את כל הזמן שבעולם אחר הצהריים. אפילו יותר מדי. כל כך תתגעגעו לטירוף הזה.
5. עכשיו הוא בוכה, אחר כך הוא לא ישן בכלל, אחר כך הוא בגיל שנתיים הנורא, אחר כך התמודדות עם אח חדש, אחר כך גן עירייה, אחר כך חששות לקראת בית הספר. לכל גיל יש את הדברים שלו, אבל המשותף לכל הגילאים שהכל זמני. חוץ מהאהבה והדאגה שלנו. אז תזכרו, גם אם עכשיו נדמה שכל מה שיש זה גיל שנתיים הנורא, זה משתנה כל כך מהר. ואם עוד לא קראתן את הכתבה הזו – זה הזמן.
6. אם לא בחרתן בחינוך ביתי, והילדים שלכן במסגרת, תשלימו עם זה שיש עוד אנשים שאחראים על החינוך שלהם. זה לא אומר שאתן צריכות לוותר על כל דבר ולא להילחם על מה שאתם מתעקשות עליו, אבל זה כן אומר שאתן צריכות קצת להקשיב ולהיפתח, ולפעמים אפילו לסמוך על הגננת/מורה של הילד שלכן. אולי תופתעו לגלות דברים שלא חשבתן עליהם בכלל.
7. הקשבה – המילה החשובה ביותר. לילדים שלכן, לחברים שלהם, למשפחה שלכן, לאחראים עליהם, ובעיקר – לעצמכן.
8. קלישאות. אולי זלזלת בזה פעם כשהיית ציפור חופשיה. אבל קלישאות זה הכי נכון שיש. אז אמא שטוב לה היא אמא טובה כמו שאין ילד רע. והכי חשוב – העיקר הבריאות. כל השאר כבר לא חשוב. ככל שתשנני את זה יותר, יהיה לך קל יותר לעשות הכל.
9. ועכשיו נגלה לכן סוד קטן. אין באמת כזה דבר אמא מושלמת ובכלל, הורה מושלם. כל העצות פה לא באמת שוות הרבה, והכי חשוב הוא מה שאתן מרגישות ויודעות באמת (והנה חזרנו לסעיף ההקשבה). גם המושלמות האלה מהאינסטגרם/פינטרסט ושאר כאלה, שנדמה שהחיים שלהן מלאים בבגדים שחור לבן ובגלידות בצבע תכלת – גם להן יש צבעים נוספים בחיים, ועוד דברים שהן בחרו לא לפרסם בעמודים המהממים שלהן. החיים קצת יותר מורכבים מהורות אינסטגרמית, והורות היא אחד הדברים הכי מורכבים בתוך כל המורכבות הזו. אז תודו על האמת שהידיעה הזו שאין באמת מושלם מרגיעה קצת, והופכת אותנו לקצת יותר שלמות.
