ביום יום הרגיל שלך, זה שבו את מצליחה לישון את המינימום האולימפי של 4 שעות שינה רצופות בלילה, את אמא נהדרת. באמת. את סבלנית, אמפטית, מקפידה לבלות זמן עם הילדים, לגוון את הפעילויות שאתם עושים ביחד, ואת התפריט. יש לך פילוסופיה חינוכית סדורה וברורה, תודעה תזונתית בריאה, שני טון אהבה ורצון עז להיות ההורה הכי טוב שאת יכולה להיות.

אבל יש גם ימים אחרים. חורים שחורים, שתואמים את צבע העיגולים שהתהוו מתחת לעיניך. הימים האלה שמגיעים מיד אחרי לילות מעוטי שינה ומרובי תיזוזים. הימים שאת לא מצליחה לדמיין שתצליחי לשרוד, או להבין איך תחזיקי מעמד עד רגע החסד שבו תוכלי לקרוס למיטה.

הימים האלה מתחילים, לרוב, כמעט כמו כל יום אחר. אלא שככל שמתקדם היום את מגלה שהיכולת שלך לשמור על הפרסונה האימהית שלך, זו של היום יום, נשחקת, ואת מקומה תופסים מאפיינים אחרים. כאלה, למשל:

1. את מתפשרת על סוג האוכל שאת נותנת לילדים, ומשכנעת את עצמך ששתי פרוסות פיצה מכילות את כל אבות המזון בדיוק במידה ראויה.
2. אם את מצליחה לגייס כוחות כדי לפרוס מלפפון לצד הפיצה, את סגורה על זה שתפרת גם את פינת הירק.
3. את פורצת לחלוטין את גבולות ה'מתוק אחד ליום'.
4. זאת אומרת, הילד בקרטיב הרביעי שלו וזה נראה לך ממש בסדר.
5. גם חוקי הצפייה בטלוויזיה נרמסים כליל.
6. הפילוסופיה החינוכית שלך מסתכמת בלשמור שהילדים לא יהרגו את עצמם.
7. או אחד את השני.
8. קיצורי דרך הופכים לדרך המלך – הילדים הולכים לישון כשהם לבושים כבר בבגדים של מחר, את משתמשת בכלב כתחליף שואב אבק/מגב, וכשהקטנה עושה פיפי במיטה שלך – את מניחה מגבת על האיזור המוכה וחוזרת לישון. למי יש כוח להחליף מצעים באמצע הלילה?
9. כשהילד מבקש להיפגש עם חבר את מרגישה שהוא דורש ממך לחצות את ההימלאיה. יחפה.
10. ואז את משקרת לגבי משך הטיול של החבר עם הוריו לחו"ל. שקר לבן. כמו השלג. בפסגת ההימלאיה.
11. הפנטזיה הכחולה שלך היא נסיעה למלון לבד ושינה מתוקה ובלתי מופרעת של 24 שעות רצופות.
12. אין לך יכולת לגייס אמפטיה לכלום. כנ"ל לגבי הסבלנות.
13. את לא זוכרת כמה סוכר את שותה בקפה שלך.
14. או אם את אוהבת בכלל קפה.
15. ספת הסלון הגושית, המעפאנה, זו שאת מתה להחליף בשלוש השנים האחרונות מרגישה פתאום מאוד נוחה.
16. במקביל, אין לך כוח לקום ממנה לשום מקום.
17. חוץ מלארון המתוקים במטבח.
18. את מתחילה משפטים ובאמצע שוכחת מה רצית להגיד.
19. את מקללת את כל השושלת הנשית של הגננת, שהחליטה שהקיץ אין לה כוח לקייטנה. חלק מהקללות נפלטות לך בקול רם. ליד הילדים.
20. את לא מצליחה לזכור מה היה הסימן העשרים שרצית לכתוב בטור על … נו… 20 סימנים ש… עזבו. ננסה שוב מחר. כן, מחר יהיה יום טוב יותר.