מאת: חופרות
26.7.2014
אתן שכל הזמן העלתן תמונות לפייסבוש ולאינסטוש של תינוקות רגועים, ישנים, צוחקים ושניכם מתחבקים אתם כל הזמן, גרמתן לי גם לרצות כזה. למה לא העלתן תמונות של מה שקורה בארבע בבוקר נניח? או תמונות שלכם שרואים שלא עשיתם סקס כבר כמה שבועות ואפילו לא חשבתם על זה, תמונות שלכן מתרגשות מכל סטטוס במאמאזון על גזים והנקה – כן או לא, או תמונות של תינוק צורח באוטו עם קקי גב. או יותר גרוע, קקי עורף.
תמיד אתם נורא נקיים בתמונות, לא נראים עייפים בכלל, דואגים לצלם בפעם היחידה ההיא שיצאתם מהבית ונראיתם מההורים הקוליים האלה שיוצאים כל הזמן כבר מהשבוע הראשון ובאופן כללי לא עושים עניין משום דבר. והכי דפוק שגם אני ממשיכה במסורת הזו. האלבום החדש, "אופק 2014", מציג תמונת חיים מדהימה: עופר ואני נראים שם יפים מתמיד, ברקע איכשהוא תמיד יש לבן או צבעים בהירים אחרים ואופק נראה כמי שנשלף מפרסומת של חברת טיטולים.
אבל מה שבאמת לא ברור לי זה איך אנחנו מצליחים להוציא תמונות כאלה בלי הרבה מאמץ. אולי זה כן אומר משהו. כנראה שלמרות הכל הותקפנו באיזשהם הורמונים של אושר בלתי מוסברים. אופק, כפרה עליך, תחשוב כמה תמונות מהממות כאלה, ובעיקר – אמיתיות, יהיו לך כשתגדל אם רק נגיד תישן לילה שלם, תחייך בהנאה כשאנחנו שותים את הקפה בבוקר ותישאר לישון בעגלה במסעדה בשנייה שהאוכל מונח על השולחן. מבטיחה לך.
