כהורים, (או כאורחים מזדמנים מול התינוק), רובנו יוצרים קשר עין עם התינוק, מתקשרים איתו דרך קולות או הבעות שונות, נעים איתו, נוגעים בו וכו'. תזוזה, השמעת קולות מונוטוניים או שירה, נגיעה דרך חיבוק, ליטוף או מסאז' מאוד מרגיעים תינוקות בכל הגילאים. מעבר לכך אנחנו מפתחים בצורה הזאת מכלול של חושים.
בחברה המערבית המודרנית חלה בצורה מודעת ולא מודעת הדגשת חוש הראייה מעל המידה כבר בגיל הינקות.
לא מזמן פגשתי אבא לתינוק כבן ארבעה חודשים אשר דאג להושיב אותו בעגלה "כדי שהוא יראה , כדי שיהיה לו מעניין". אבל התינוק אפילו טרם ידע להתהפך וכמובן לא ידע להתיישב וגבו עדיין לא היה מוכן לישיבה. הורים רבים שמשתמשים במנשא בטן, הופכים את התינוק עם הפנים החוצה – "כדי שהוא יראה". התינוק אמנם שקט במצב הזה, אבל הוא נמצא במצב בו גירויים רבים עוברים מול העיניים שלו ללא הפסקה. הוא לא יכול להתנתק מזרם הגירויים הללו.
כאשר מושיבים תינוק בטרמפולינה מול הטלוויזיה הוא בעיקר חווה גירוי של חוש הראייה וזהו – אין לו במה לגעת, הוא לא חווה תנועה, הוא לא חווה תקשורת אמיתית ויצירת קשר עין ישירה. הלימוד שהתינוק אשר צופה בטלוויזיה חווה, הוא דל מאוד ועדיף להימנע ממנו.
חשוב לראות את חוש הראייה כחלק ממכלול החושים שיש לנו בגוף: חוש המישוש, המגע העמוק, המגע העדין, השמיעה, הריח, התנועה. נרצה לראות את התינוק גם נוגע ונהנה מסוגי מגע שונים, נרגע עם צלילים שונים, נהנה מהשירה של הוריו, נרצה לראות את תחושת ביטחונו כאשר הוא מזהה את ריח אימו וכו'.
איך עושים את זה?
בטיול בעגלה ננצל את חוש הראייה כדי לדרבן את התינוק לשכיבה על הבטן והרמת הראש: פשוט נניח את התינוק על הבטן בתוך עגלת אמבטיה או בתוך העגלול ונאפשר לו להסתכל החוצה.
במנשא התינוק עם הפנים אל ההורה. גם בתנוחה זו יש לתינוק מספיק מרחב ראיה לצדדים. וכאשר הוא מתעייף הוא יכול לשקוע בנמנום קטן כאשר פני ההורה משרות עליו תחושת ביטחון נינוחה. כאשר התינוק גדול מדי כדי לסחוב אותו במנשא בטן עם הפנים לכיוון ההורה, עדיף להעביר אותו פשוט למנשא גב. הרבה מנשאים מאפשרים את שני המצבים.
נחפש פעילויות אשר מפתחים גם את חושים האחרים: כגון משחקי מגע ומסאז', תנועה בערסל ועל כדור פיזיו, גלגולים במזרן ובדשא. הגירויים המפתחים ביותר עבור התינוק הם אלו אשר משלבים גם תנועה, גם ראיה וגם מגע.
חשוב ליצור קשר עין עם התינוק מקרוב כשאנחנו מדברים איתו ומשחקים איתו. אבל חשוב גם לאפשר לתינוק מדי פעם לשקוע אל תוך עצמו מבלי להוציא אותו מהבועה שעוטפת אותו ברגע של עייפות. אז הוא נמצא עם עצמו ומתמסר לחושים אחרים כגון מגע, תנועה, שמיעה. כך התינוק מתחבר אל עצמו מבלי שהעיניים קוראות לו החוצה.
אין ספק שהיכולת הזו להתחבר לעצמנו ולהקשיב פנימה חשובה לכולנו.
בטי כהן קובלסקי היא מדריכת ליווי התפתחותי לתינוקות ומדריכת הורים. לפרטים נוספים לחצי כאן.
כתבות נוספות של בטי כהן קובלסקי:
איך לעודד דיבור אצל התינוק ולמה זה חשוב?
עמידה עצמאית: טיפים לעידוד התינוק
נופל וקם: נפילות הן חלק מהתפתחות התינוק
איך ליצור לתינוק סביבה התפתחותית טובה
כך הפעוט והתינוק ישחקו ביחד
לעודד ולאתגר את התינוק בלי להתערב
גם אמא וגם אבא: שותפות אמיתית מהלידה
מה הקשר בין התהפכות לביטחון עצמי?
התינוק בוכה? זה לא בהכרח אומר שהוא רעב
