את הטקסט המקסים הבא, פרסמה נועה הנדין בעמוד הפייסבוק שלה, והיינו חייבות לשתף אותו גם פה. חנוכה שמח, לכן ולניסים שלכן.

נס שאצליח להניח אותך במיטה בלי שתתעורר,
נס שהגב שלי לא יתפגר.
נס שלא אתפתה לקנות מגוון תכשירים נגד גזים שלא באמת עוזרים,
נס שאצליח לשיר שירי ילדים בלי להמציא חצי מהמילים.
נס שאצליח לצאת מהבית בשעה שתכננתי,
נס שאזכור לאן בדיוק נסעתי.
נס שאגיע לתחתית סל הכביסה,
נס שאדע לבקש עזרה.
נס שלא אשבר מול חנות בגדי הילדים- שאהיה חזקה, שהמבט יישאר חזיתי וזקוף,
נס שאשלים עם העובדה שלא אפנה רק מבט לחנות, אלא גם את הפרצוף.
ואז את כל הגוף…
נס שאצליח להחליף לך חיתול בלי לחטוף שפריץ לפנים,
נס שאצליח לכפתר נכון את התיקתקים הארורים.
נס שאצליח לא לאכול את הסופגניה שהגדול ביקש שרק אחזיק,
נס שאזכור שלוותר על המקלחת זה לא תמיד מזיק.
נס שאצליח לא לבכות במסיבת חנוכה,
נס שאזכור איך קוראים לאמא שתמיד מביאה פשטידה.
נס שאני אתנדב להביא פשטידה
שגם תצא טעימה
או לפחות אפויה.
נס שאצליח לשירותים להיכנס,
נס שתיתן לי לשתות את הנס.
נס שאזכור שגם אמא טובה לפעמים מגיעה לסף שבירה,
נס שאקפיד להטמיע בך איך להתייחס ולכבד אישה.
נס שלא תפלוט שנייה אחרי שהחלפתי לך את הבגדים,
נס שלא אדבר אליך בווליום תינוקי עם קולות מוזרים.
נס שאצליח לשמוע שיר מרגש מהתחלה ועד הסוף,
בלי שהעיניים יזלגו והפרונט יתחיל לדלוף…
נס שהצלחתי לענות בטיפת חלב על כל ה: ״כמה, למה ואיך״,
נס שמצאתי תור בגלגול הזה לאולטראסאונד מפרקי ירך.
נס שמישהו כבר ימציא מזרק אחד שמתאים להכול;
לנורופן, סימיקול, אקמול ונובימול.
נס שיפסיקו לשאול למה אתה בוכה,
נס שאצליח להשיב בשלווה: ״כי זה מה שתינוק עושה״.
נס שאפסיק לחשוש שתיפגע
כשאתה ישן ונדבק לדפנות של המיטה
נס שיפסיקו לשאול דקה אחרי לידה; ״מתי אפשר לבקר?״,
נס שיפסיקו להגיד לי שאני צריכה ללמוד לשחרר.
נס שאנחנו שורדים יום ועוד יום בעולם המטורף הזה,
נס שהיושב במרומים/ הגורל/ היקום עשה בנינו שידוך כזה;
נס שהתחברת אלי, שנוצרת בתוכי,
נס שאתה הנס שלי.