המדריך המלא שיסביר לך הכל על התהליך האחרון לפני הלידה
מי שכבר ילדה, לפחות פעם אחת, אולי זוכרת את רגע ההצפה או הטפטוף, כש"המים יורדים", ואז כבר ברור – הגיע הזמן ללדת. "ירידת מים או פקיעת מי שפיר (Rupture of Membranes) היא תהליך של פקיעת קרומי מי השפיר, הקרומים העוטפים את העובר ומגנים עליו", מסביר פרופ' מוטי חלק, מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי הלל יפה.
הכתבה פורסמה במקור במגזין הורים וילדים. לקבלת גיליון היכרות של המגזין לחצו כאן. לעמוד הפייסבוק של הורים וילדים לחצו כאן.
"מי השפיר מאפשרים לעובר לנוע ברחם בחופשיות, מגנים עליו מפני פגיעות ושומרים על טמפרטורה קבועה. הקרומים שמקיפים את שק מי השפיר מהווים מחסום מפני חדירת גורמים מזהמים מהנרתיק ומצוואר הרחם. לפיכך ירידת מים מוקדמת עלולה לגרום לזיהום תוך רחמי, צניחה של חבל הטבור וללידה מוקדמת, וכל אלה נובעים מהיעדרה של המחיצה בין העולם החיצון לעובר", הוא מוסיף.
פרופ' חלק מציג שתי אבחנות לירידת מים בהיריון:
א. ירידת מים במועד (לאחר השבוע ה-37 להיריון) – מדובר בתהליך שבו פקיעת קרומי השפיר מתרחשת לפני תחילת הצירים. מצב זה קורה בכ-10 אחוזים מההריונות. ברוב המקרים, אחרי ירידת מים תתחיל לידה פעילה. כ-90 אחוז מהנשים שהגיעו לחדר הלידה עם ירידת מים במועד ילדו בטווח של עד 72 שעות. לנשים שהגיעו לאחר ירידת מים במועד, וללא צירים, מוצע להתחיל בזירוז לידה. כיום זו הגישה הרווחת בגלל החשש מפני זיהום מהנרתיק אל הרחם. אבל אפשר גם להמתין, במידת האפשר, עד לידה ספונטנית.
ב. ירידת מים שלא במועד (לפני השבוע ה-37 להיריון) – מדובר בפקיעת מי השפיר מוקדם מהצפוי. תהליך זה נחלק לשתי קבוצות: ירידת מים המתרחשת בשבועות 34-37 – במקרים כאלה מתבצע יילוד העובר, בהסתמך על מחקרים הקובעים כי בשלב זה של ההיריון סיכויו של העובר לשרוד מחוץ לרחם בצורה טובה דומים כמעט לעובר שנולד במועד; ירידת מים המתרחשת בשבועות 24-34 – זה מצב מורכב יותר והחשש העיקרי הוא מלידת פג על כל הבעייתיות הכרוכה בכך. אשה שעברה לידה מוקדמת בעבר נמצאת בסיכון של כ-15 אחוז ללידה מוקדמת בהיריון השני. ובהיריון השלישי הסיכון ללידה מוקדמת עולה ל-32 אחוז.
כיצד נדע שאכן מדובר בירידת מים?
"בעת ירידת מי שפיר התחושה היא של דליפת נוזל מהנרתיק, ללא שליטה. כמות המים משתנה – החל מטיפות ועד שלולית שנקווית לרגלי האשה. ניתן להבחין בין אי שליטה על שתן (שעלול לקרות בהיריון) ובין ירידת מי שפיר, בעזרת הריח. למי שפיר יש ריח של חרובים או זרע. יש נשים שמזהות ריח עדין של אקונומיקה, ובכל מקרה הריח אינו דומה לריח שתן.
"אם קיים חשד לירידת מים על האשה למהר לחדר מיון ולהביא איתה את הפד. בבדיקה בוחן הרופא את צוואר הרחם ובהתאם למצבו יוכל לדעת אם אכן יש דליפה. בדיקות נוספות הן בעזרת נייר לקמוס או תחת מיקרוסקופ. צבעם של מי השפיר צלול. מים בגוון ירקרק מעידים לרוב שמדובר במים מיקונאליים, מים שנמהלה בהם צואת העובר, והדבר עלול להעיד על מצוקת העובר ברחם".
מה עושים לאחר ירידת המים?
"אם מאובחן זיהום תוך רחמי שגרם לירידת המים (מצב המסוכן לאם ולעובר), מיילדים את האשה, תוך מתן כיסוי אנטיביוטי מתאים. אם לא אובחן זיהום אבל מתחילים צירים, לא נהוג לעצור את הצירים (שלא כמו במצב שבו יש לאשה צירים מוקדמים ללא ירידת מים) – ומיילדים. אם אין זיהום ואין צירים, מאשפזים את האשה במחלקה להיריון בסיכון ומטפלים בה בעזרת זריקות של סטרואידים להחשת הבשלות הריאתית של העובר, תוך מתן אנטיביוטיקה למניעת זיהום. בו בזמן מתבצע מעקב צמוד וכשהאשה מגיעה לשבוע 34 מתחילים ביילוד יזום".
6 סיבות (וסכנות) לירידת מים מוקדמת
1. זיהום – זיהום תוך רחמי שמגיע דרך הנרתיק לרחם והוא אחראי ל-40 אחוז מירידות המים המוקדמות.
2. זיהום אימהי – זיהום שנגרם מדלקת בדרכי השתן, דלקת בכליות ועוד.
3. היפרדות שליה ודימום – היצמדות השליה לדופן הרחם חשובה לחילופי גזים ולמעבר חומר מזון מהאם לעובר. במצב של היפרדות השליה באופן חלקי מדופן הרחם, וככל שחלק גדול יותר ממנה נפרד מדופן הרחם, המצב מסוכן יותר.
4. הריונות מרובי עוברים – בהיריון עם תאומים/שלישייה הרחם גדול ונוצר לחץ גבוה על הקרומים. לפעמים, בגלל הלחץ, הקרומים נפגעים, מה שעלול לגרום למתיחת יתר של הרחם, לקריעת הקרומים, לירידת מים וללידה מוקדמת.
5. ריבוי מי שפיר – מצב שעלול לגרום למתיחת יתר של הרחם ולפקיעה מוקדמת של קרומי השפיר.
6. אי ספיקה של צוואר הרחם – צוואר הרחם אמור להישאר סגור עד מועד הלידה. הוא מתחיל להיפתח מהלחץ שנוצר בזמן הצירים. פתיחת צוואר ללא צירים מבטאת אי ספיקה של הצוואר, והקרומים נחשפים ועלולים לצאת החוצה, להיקרע, לגרום לירידת מים ולהתחיל תהליך של לידה מוקדמת".
