כאמא לפעוט בן שנה וקצת וכמלווה התפתחותית שפוגשת לא מעט קטנטנים מגילאי לידה והלאה, למדתי שמודעות היא צורך חשוב ביום יום שלנו, כהורים ומטפלים. ומהי מודעות בעצם? תשומת לב לרגשות, מחשבות, צרכים שלנו ושל האחר, במקרה שלנו של הקטנטנים ולא משנה בני כמה הם. המודעות העצמית מלווה אותנו בכל הפעולות היומיומיות שלנו, כהורים או מטפלים.
אבל איך כל זה מתקשר להתפתחות תינוקות?
כהורים חדשים, ובכלל, יש לנו מודעות גבוהה לצורך של הקטנטנים באוכל ושינה, הרי זה צורך קיומי, לא?
ומה בעניין מגע או תנועה? האם גם הם צורך קיומי או שאולי אינם רלוונטיים? מה לגבי חשיפה למגוון של תחושות ומרקמים האם גם זה צורך, או אולי פחות?
אז ראשית כל – הכל חשוב. חשוב לחשוף למרקמים ותחושות, חשוב לתת מגע כבר מהרגע הראשון וחשוב להיות בתנועה עם הקטנטנים מההתחלה – והכל כדי לפתח את היכולות הסנסומוטוריות שלהם מצד אחד, וכדי לאפשר להם להכיר את העולם, וכך להתמודד עם מה שהוא מכיל מצד שני – וזה ברמה ההתנהגותית.
מגע ותנועה הם חלק בלתי נפרד מהיום יום של הקטנטנים מרגע לידתם ועד היותם ילדים, ובכלל. הם מלמדים גבולות, פיזיים והתנהגותיים, הם מקנים ביטחון בסביבה ובגורם המטפל, הם עוזרים להירגע ולשחרר מתחים ומכאן להגיע למצב של "שקט" בעולם עמוס הגירויים שנמצא מסביבנו. הם מאפשרים למערכת שיוויי המשקל להתפתח ומכאן עוזרים להתמצאות שלהם במרחב, וליציבה המוטורית והרגשית שלהם.
יש קשר ישיר בין ההתפתחות הסנסומוטורית להתפתחות ההתנהגותית (רגשית) של הקטנטנים, תינוק של ידע להתהפך כדי להגיע למשחק שלו, יהפוך מתוסכל, יבכה ואולי יתרגל שעושים בשבילו, לעומת כזה שכן מתהפך ומצליח להתמודד עם המרחב שבו הוא נמצא, חש תחושת הצלחה ומכאן בונה את הביטחון העצמי שלו.
ומה בעניין הסנסורי – תחושתי? האם נכון לחשוף את הקטנטנים כבר מגיל קטן למרקמים שונים?
אז גם כאן אני אומרת כן וכמה שיותר (הכל בהתאמה לשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא כמובן).
הכרות עם מגוון רחב של תחושות, מרקמים שונים, (חול, דשא, מים) סוגי מגע שונים, ריחות ורעשים בעוצמות שונות, ועוד ועוד. כל אלו מלמדים אותם את העולם ומאפשרים להם להתמודד עם כל שינוי שיחול בחייהם. כל חשיפה למשהו חדש מאפשרת למערכת העצבים ללמוד את המרקם או התחושה, ומכן מונעת מהם להיבהל או לחשוש מהמגע או התחושה ומכאן שיוכלו להתמודד עם כל דבר שנקרא בדרכם.
על זה אני מדברת כשאני אומרת מודעות – תשומת הלב שלנו כהורים ומטפלים לתת לקטנטנים את הכלים להתמודד עם כל מה שעתיד לבוא ממקום בטוח מלאים בביטחון ללא חשש או בהלה ועם הרבה סקרנות ללמידה.
חשוב שנדע לעשות את כל אלו בהתאמה, ולא להעמיס עליהם. לתינוק בן חודשיים נדאג לתת את המגע כי בשלבים אלו זה מה שחשוב, הוא עדיין לומד להתמודד על החיים מחוץ לרחם, וכל מה שהכיר משם היה התנועה שלך והמגע שלך, והמונוטוניות של הקולות ברחם (זרימת הדם, הדופק ורשרוש מי השפיר) – ולכן בשלבים אלו נעניק את המגע והתנועה בדומה לרחם וזאת כדי לאפשר לו להיפתח לעולם ממקום בטוח ומוגן. כך במנשא למשל, הוא יספוג את כל הריחות, רעשים ושאר הדברים כשהוא מוגן ועטוף בחום שלך.
בשלבים מאוחרים יותר כשהם כבר מתחילים לזחול ולהפוך עצמאיים יותר, המגע חשוב כדי ללמד אותם למצוא את הקשב והריכוז לעצמם ולסביבה בתוך כל הגירויים שהם המשחקים, הילדים בגן או אחים אם יש בבית – ולכן חשוב לתת להם אותו כדי שילמדו איך להיות ב"שקט" בתוך הבלגן סביבם.
לגבי התחושות, תחילת האכילה והתנסות במרקמים זה זמן מעולה לחשיפה לכל הסוגים באוכל ובמשחק.
אפשרו להם לאכול עם הידיים, להתלכלך בפנים, בשיער ובגוף (בקיץ כדאי לעשות זאת ללא בגדים). אפשרו להם להיכנס לבוץ ולים, לשבת על דשא ועל חול.
חשוב לי לומר שלא משנה מה גיל הילד בין אם הוא בן חצי שנה, 3 או 5 – הרצון שלנו הוא תמיד לתת לילד שלנו את הטוב ביותר, להפוך אותו לילד עצמאי עם בטחון ובעל יכולת להתמודד עם בעיות ולמצוא להם פתרונות. ככל שנלמד אותם את זה מהשלבים הראשונים בהדרגה, מבחינתם זה יהיה דבר שבשגרה.
כתבות נוספות של אווה כהן:
שקט, מתפתחים
לגלות את העולם בכפות רגליים חשופות
גירויים, הרגלים והתפתחות תינוקות
