כולנו רוצים ילדים בעלי ביטחון עצמי גבוה, שמאמינים בעצמם וביכולות שלהם, ולכן אנו משתדלים לשבח את ילדינו בכל הזדמנות. האם אנחנו יודעים לבחור בשבחים הנכונים, שבאמת יעשו את העבודה? האם יש כזה דבר מחמאה נכונה או מחמאה שאינה נכונה?

1. מבחן התוצאה? אז זהו, שלא.
כשאנחנו מחמיאים על תכונה מסוימת אנחנו גורמים לילד שלנו להבין שההצלחה לא תלויה במאמץ או בהשקעה שלו אלא בתכונה שקיימת או אינה קיימת אצלו. כדי לסייע בבניית תחושת מסוגלות ובטחון עצמי, חשוב לשבח על הדרך ולא רק על התוצאה, וכן על התמדה, מאמץ, הכנה והשתדלות – ולא על תכונה כלשהי. כשילדך מצליח במבחן, לדוגמה, אפשר להגיד לו:" השקעת ולמדת, עבדת קשה ולכן השגת ציון טוב."

כך ילדך יידע שהוא הגיע להישג לא (רק) בגלל תכונה שיש או אין לו (חכמה) אלא בגלל הדרך והמאמץ שהשקיע. אם בפעם אחרת לא יצליח הוא לא יסיק מכך שהוא לא חכם אלא יידע מה עליו לעשות כדי להצליח יותר.

2.    אתה יכול להיות גאה בעצמך.
כשהורה אומר לילד "אני גאה בך" זה מצוין – כל ילד זקוק להורים שמאמינים וגאים בו. חשוב לא פחות, ואולי אף יותר, ללמד את הילד לחפש את החיזוקים קודם כל אצלו ולא להיות תלוי בפידבק חיצוני. למשל כשילד מראה לנו ציור שצייר, כדאי לומר לו "אתה יכול להיות גאה בעצמך".
כמובן שאפשר להוסיף שאנחנו גאים בו אבל בראש ובראשונה יש לתת לו את התחושה שהוא עשה את זה למען עצמו ולא כדי לרצות אותנו או לקבל חיזוקים מהסביבה.

כבר בגיל צעיר מאוד (סביבות שנתיים) כשהילד מתחיל לפתח את העצמאות שלו ודורש לעשות פעולות שונות בעצמו, ניתן להתחיל לפתח אצלו תודעת ערך עצמי שאינו תלוי בפידבק חיצוני.

כשילד מצליח לעשות משהו בעצמו בפעם הראשונה הוא מאוד שמח וגאה בעצמו. הורים רבים יגידו כל הכבוד או ימחאו לו כפיים, אבל מעבר להבעות השמחה הלגיטימיות האלה זו הזדמנות מצוינת להגיד לו: "אני רואה שאתה ממש גאה בעצמך, גם אני מאוד גאה בך, איזה כיף לך שהצלחת לבד".

כך ניצור אצל הילדים את ההבנה שהם מתאמצים למען עצמם ולא כדי לרצות אחרים או לקבל שבחים מהסביבה. גם כשהילדים עושים משהו שביקשנו מהם, למשל מסדרים את החדר, חשוב שבתגובה שלנו נדגיש שהם אלו שמרוויחים מכך ולא אנחנו – "איזה יופי שסידרת, עכשיו ממש נעים לך, בטח, להיות בחדר".

3.    מחמאות מנוסות מדעית.
ניסוי מעניין שערכה פרופ' קרול דווייק מאוניברסיטת סטנפורד ממחיש באופן מרתק את האופן שבו צורת השבח משפיעה על ילדים:

שתי קבוצות ילדים קיבלו משימה הכוללת הרכבת פאזלים פשוטים ופתרון חידות קלות. בתום המבחן קיבלו הילדים ציון ופידבק קצר.
מחצית מהילדים קיבלו מחמאה על האינטליגנציה שלהם: "אתה בטח גאון בדברים האלה", והמחצית השנייה קיבלו מחמאה על התהליך: "בטח עבדת ממש קשה על זה".

בשלב הבא של הניסוי הילדים התבקשו לבחור בין שני מבחני המשך – אחד קל יותר והשני קשה יותר. החוקרים המליצו לכל הילדים לעשות את המבחן הקשה. "תוכלו ללמוד ממנו יותר", אמרו. מקרב הילדים שקיבלו מילות הערכה על מאמציהם, 90% בחרו במבחן הקשה יותר.
לעומתם, מקרב ילדי הקבוצה שקיבלו מחמאות לאינטליגנציה שלהם, רק 40% בחרו במבחן הקשה.

"כשאתה מחמיא לשכל של הילד, אתה מגדיר חוקי משחק שלפיהם עליהם להיראות חכמים ולא לקחת סיכונים שעלולים להוביל לטעויות", מסבירה דווייק בסיכום המחקר שלה. "במקום להוכיח את תדמיתם כחרוצים, הם יתאמצו להימנע ממבוכה".

המבחן השלישי היה ללא אפשרות בחירה. הוא היה קשה באופן מוגזם ונועד להכשיל את כל הילדים. גם הפעם, אלה שזכו להערכה על מאמציהם הגיבו אחרת מאלה שזכו להערכה על שכלם.
"הראשונים האשימו את עצמם וביקשו לעשות את המבחן שוב", אומרת דווק. "אלה שזכו להערכה כגאונים לקחו קשה את הכישלון. הם הזיעו והפגינו לחץ לאורך כל המבחן, ובסיומו אמרו שזו ההוכחה לכך שהם לא חכמים בכלל.

המבחן הרביעי והאחרון היה קל כמו המבחנים הראשונים. כשהחוקרים השוו את תוצאות הילדים בו הם גילו שהילדים שזכו להערכה על המאמץ שיפרו את ציוניהם בכ־30% בממוצע והילדים שזכו לתשבחות על חוכמתם השיגו ציונים שנמוכים בכ-20%.

"לתת לילדים מחמאות על האינטליגנציה, להגיד להם שהם טובים בגלל הכישרון שלהם, פוגע במוטיבציה שלהם וביכולות שלהם", כתבה דוואק. "כשאומרים למישהו שהוא כישרוני, חכם או אינטליגנט, בדפוס המחשבה שלו הוא "מבורך" ואינו צריך לעבוד קשה בשביל הישגיו. ואז כשהוא עומד בפני מבחנים קשים, הוא לא ירצה להתאכזב מעצמו ולאכזב אחרים ולכן יוותר או יחפש את הדרך הקלה יותר. ילד שמחמיאים לו על העבודה הקשה – ימשיך לעבוד קשה וגם יגיע לתוצאות טובות יותר".

נועה שחר היא מדריכת הורים לגיל הרך המתמחה בסיוע בהתמודדות עם אחים של ילדים בעלי צרכים מיוחדים. לפרטים נוספים וליצירת קשר לחצו כאן.