בהתחלה הם מנג'סים שתמצאי כבר חתן. אחר כך שתתחתנו כבר ושתזמינו גם את יהודית שעבדה אתם לפני 30 שנה. אחרי זה הם עוברים לשלב הזה שהם מצפים ממך בעדינות לנכדים. זה יכול להגיע באופן מפורש, ברמזים כמו קניית בגדי תינוקות במשפחה שאין בה ולו תינוק אחד או דרך שתיקה מוחלטת שאומרת כל כך הרבה.

ואז זה כבר קורה. את הופכת אותם לסבא וסבתא – חלום חייהם. עכשיו יש להם כבר המון נושאי שיחה חדשים בינם לבין עצמם כמו איך את מגדלת אותו, למה את מניקה ובזמנם כל התינוקות ישנו. אז בחלק מהמקרים הם נעלמים ולא באמת עוזרים, ובחלק מהמקרים הם איתכם כל הזמן – כך או כך, סבא וסבתא יקרים הנה משה שכדאי לכם להפנים:

מחקר חדש שהתפרסם ב Evolution and Human Behaviorמגלה כי מצד אחד טיפול יתר בנכדים דוקא יכול להשפיע באופן שלילי על הבריאות, אבל אלו שכן מטפלים בנכדים, במידה – חיים יותר.

במחקר השתתפו 500 איש בני 70 ומעלה, והוא נמשך כמה שנים, ותוצאותיו העידו כי סבים וסבתות שטיפלו לפעמים בנכדיהם, נשארו בחיים 10 שנים אחרי תחילת המחקר, ומחצית מאלה שלא טיפלו בילדיהם מתו בתוך חמש שנים.

"היעדר קשר כלשהו לנכדים יכול להשפיע באופן שלילי על בריאותם של סבים וסבתות", כך לפי סוניה הילברנד, החוקרת הראשית במחקר. "הקשר הזה יכול להיות מנגנון, שיש לו שורשים עמוקים בעבר האבולוציוני שלנו, כשהטיפול בילדים היה קריטי להישרדות המין האנושי".

כאמור, לפי תוצאות המחקר הטיפול באנשים נוספים (אגב לא בהכרח בנכדים) העלה את תוחלת החיים של המשתתפים, אך טיפול יתר יצר דוקא את ההפך. בקיצור, סבא וסבתא יקרים, אתם לא חייבים לגור פה, אבל מדי פעם נשמח שתקחו קצת את הנכדים. זה כנראה יועיל לכולנו.