הורים לילד עם צרכים מיוחדים בדרך כלל מפנים את רוב האנרגיות והמשאבים שלהם לילד המיוחד. מטבע הדברים הוא זקוק לטיפולים שונים, להשגחה ולתשומת לב רבה יותר משאר הילדים במשפחה. במשפחה כזו ההורים מתקשים להעניק את המשאבים ואת תשומת הלב שהיו רוצים גם ליתר הילדים, וכך הם עלולים להישאר מאחור עם הקשיים והאתגרים שנסיבות חייהם מזמנות להם.
מחקרים מראים שהאחים במשפחות כאלה גדלים להיות אחראיים, בעלי ביטחון עצמי, עצמאיים, בוגרים ובעלי סבלנות יותר מבני גילם אשר גדלו במשפחות רגילות. עם זאת הם מתמודדים עם אתגרים רבים ואני רוצה להתייחס לעיקריים שבהם:
ראשית, קיימת אצל אחים אלו תחושת החמצה על כך שהקשר שלהם עם אחיהם לעולם לא יהיה קשר רגיל בין אחים, בעיקר אם אין אחים נוספים במשפחה וזהו האח היחיד שלהם. בגילאים צעירים (גילאי בית ספר יסודי), הם מביעים תקווה כי האח "יתרפא" ויהפוך להיות "כמו כל הילדים" גם אם שוחחו איתם על כך והם יודעים שזה לא יכול לקרות. הם יכולים לנסות לשחק אתו בצורה שאינה מתאימה לו ולחוות תסכול כאשר אינם מצליחים.
עד גיל 5 רוב הילדים אינם שיפוטיים בנוגע לאחיהם ונהנים מחברתו. בסביבות גיל 6 הם כבר יותר מודעים לקשיים של אחיהם ופעמים רבות מתביישים בהתנהגותו בחברה או במראהו, וחלקם אף יימנעו מלהזמין חברים הביתה או ליצור קשרים חברתיים חדשים, מה שעלול לפגוע בביטחון העצמי.
תשומת הלב והזמן הרב שההורים מקדישים לאח עם הצרכים המיוחדים יוצרים אצל יתר האחים רגשות של קנאה וכעס שמלווים ברגשות אשמה כי "איך אני יכול להרגיש כך כשלאחי ולהורים כל כך קשה?" ילדים רבים מנסים לפצות את ההורים על הקשיים של אחיהם תוך השקעת מאמצים אדירים להצטיין בלימודים או בתחומים אחרים. לעיתים הם גם מקבלים על עצמם אחריות שלא תמיד תואמת לגילם, הם חשים מחויבות כלפי האח ועלולים לוותר על חלק מהרצונות והצרכים שלהם למענו.
אחים לילדים עם צרכים מיוחדים עלולים לחוש אשמה על היותם בריאים ועל כך שהם מסוגלים לתפקד בצורה מסוימת ולחוות חוויות שאחיהם אינם מסוגלים להן.
ילדים צעירים עלולים לפתח חרדות שגם הם ילקו באותה התסמונת או שיופיעו אצלם התנהגויות, בעיות רפואיות וקשיים מהם סובל האח.
חלק מהאחים גם מדווחים על תחושת בדידות והרגשה שהם חריגים ואף אחד בסביבתם לא יכול להבין איך זה לגדול עם אח מיוחד.
במקרים רבים גם ההורים מתקשים להציב לאחים את הגבולות להם הם זקוקים, אם מחוסר זמן או אנרגיות שמוקדשים בעיקר לאח בעל המוגבלות ואם משום שהם חשים אשמה על שאינם מסוגלים להעניק לילד את תשומת הלב והמשאבים שהיו רוצים, וכתוצאה מכך מנסים לפצות אותו ו"מרשים לו הכל".
ילדים אלה מבינים שאחיהם זקוקים לתשומת לב רבה יותר מההורים ועושים מאמצים על מנת להתחשב ולהקל על הוריהם. בתוך כך הם מוותרים לעיתים על הצרכים והרצונות שלהם ונאלצים להתמודד בעצמם עם קשיים כלליים האופייניים לגילם ובנוסף גם עם האתגרים שמספקים להם החיים בצד אחיהם.
הנה כמה טיפים שאני ממליצה לכם לאמץ כדי להקל עליהם ולהראות להם שאתם רואים אותם ומודעים לקשיים שלהם:
1. לפני הכל תנו להם את ההרגשה שהם יכולים לסמוך עליכם ושיש להם למי לפנות כשקשה.
2. דברו איתם על הקשיים של אחיהם בפתיחות ובצורה התואמת את גילם. העלאת הנושא דורשת לעיתים אומץ מצד ההורים אך תתרום לאוירה פתוחה וטובה בבית. כשילד מודע לסיבות לקשיים של אחיו החרדות שלו יפחתו והוא יהיה רגוע ובטוח יותר.
3. אם אתם מבקשים מהם לוותר לאחיהם הסבירו מדוע עליהם לוותר והבהירו שאתם מבינים שזה לא קל וגאים בהם על הויתור.
4. השתדלו לא לצפות מהם ליותר מדי או להתייחס אליהם כבוגרים מגילם. זיכרו שהם רק ילדים גם אם הם נוטים לקחת על עצמם אחריות ומתנהגים בבגרות יתרה.
5. ישנם הורים החשים רגשות אשם על כך שהם מקדישים את רוב תשומת הלב לילד המיוחד, אם אתם מרגישים צורך לפצות את שאר הילדים עשו זאת על-ידי תשומת לב חיובית ולא בהרגשה של ויתורים. זיכרו שכמו כל ילד בגיל הרך גם הם זקוקים לגבולות והתפקיד שלכם הוא להבהיר להם מה מותר ומה אסור.
6. למרות שזה מאוד לא קל נסו למצוא הזדמנויות להקדיש להם תשומת לב של אחד על אחד. אפילו 20 דקות של משחק קופסה, או סתם לשבת לדבר בגילאים בוגרים יותר, רק אחד ההורים עם הילד. פעילות כזו מדי פעם תעשה פלאים להרגשה של הילד ולביטחון העצמי שלו ותתרום הרבה גם לכם.
בהמשך ארחיב עוד על הדרכים לעזור לילדיכם בהתמודדות עם האתגרים של החיים במשפחה מיוחדת.
נועה שחר היא מדריכת הורים לגיל הרך המתמחה בסיוע בהתמודדות עם אחים של ילדים בעלי צרכים מיוחדים. לפרטים נוספים וליצירת קשר לחצו כאן.