נושאים כמו פליטות וריפלוקס עולים כמעט בכל מפגש אימהות שיוצא לי לחוות, ולפעמים אני מזהה שמדובר במשהו פתיר על ידי שינוי בהתנהלות מול התינוק.

לפני כן חשוב להבין מספר עובדות על ריפלוקס:
• ריפלוקס הוא מצב שבו מיצי קיבה עולים ממערכת העיכול במעלה הושט.
• ריפלוקס נגרם מכיוון שהסוגר שאחראי למנוע עלייה של מיצי קיבה עדיין לא חזק מספיק.
• ריפלוקס הוא המונח למצב הפתולוגי אצל מבוגרים ותינוקות, אך אצל כל אחד מהם הוא בא לידי ביטוי בצורה אחרת. אצל תינוקות ריפלוקס יכול לבוא לידי ביטוי בפליטה ויכול להיות סמוי (כלומר לא להגיע עד לפה).

כדי שנוכל להבין מה עובר על התינוק אנסה לדמות זאת לסיטואציה שאולי מוכרת לכן. בזמן ההיריון ישנו שחרור מוגבר של הורמון הפרוגסטרון אשר גורם להיחלשות הסוגר מהוושט ומונע את עליית מיצי הקיבה. הסוגר נחלש ומביא לכך שהרבה נשים בתקופת ההיריון חוות צרבת. מי מכן שחוותה תחושה זו יודעת שזו תחושה לא נעימה. אצל חלק מהנשים תחושה זו יכולה אף להביא לירידה במצב הרוח, ולחוסר תיאבון.

נחזור לתינוקות. לצורך המשך הדברים אשתמש במילה פליטה במקום המילים ריפלוקס וצרבת כדי להפוך את הדיון לקצת פחות מלחיץ. פליטה אינה מצב פתולוגי – בדיוק כמו שצרבת אינה בהכרח מצב פתלוגי. היא הופכת לפתולוגית כאשר היא מביאה לתוצאות הבאות:
1. כאשר נוצר פצע בושט בשל החומציות של מיצי הקיבה.
2. כאשר ריבוי פליטות מעכב התפתחות של התינוק (אי שגשוג של התינוק – נקרא בשפה המקצועית Failure to thrive ).
בנוסף, הרבה תינוקות חווים פליטות. אין זה אומר שהם חולים. כלומר, אין זה אומר שרפיון הסוגר הוא פתולוגי – ברוב המקרים מדובר במצב זמני.

סיבות תורמות לתופעת הפליטות:
הסיבה הראשונה, היא כאשר יש לחץ על הסוגר. לחץ יכול לנבוע ממנח של התינוק. תינוק שוכב יפעיל יותר לחץ על הסוגר בשל כוח הכבידה. על אותו משקל אם נחזיק את התינוק במנח שילחץ את הרגלים לכיוון הבטן או נשכיבו על הבטן ישר אחרי האוכל גם זה יכול להביא למצב של פליטה. סיבה נוספת היא העמסה על מערכת העיכול. כאשר נכנס יותר מידי מזון לקיבתו של התינוק, הקיבה תתקשה לעכל את כל המזון בבת אחת ויתרת המזון תיפלט החוצה. אותו אפקט יקרה כאשר זרם האוכל נכנס מהר מידיי לקיבתו של התינוק.

חלבון פרה יכול גם הוא ליצור פליטות מרובות בשל הקושי של מערכת העיכול לעכל אותו. למרות שגם תינוקות יונקים חווים פליטות – תינוקות הניזונים מתמ"ל (תרכובת מזון לתינוק) עלולים לחוות זאת בצורה מוגברת. סיבה אחרת לפליטות יכולה להיות קשורה דווקא לכך ששריר הסוגר חזק והמזון לא יורד לתוך מערכת העיכול.

איך נזהה שהתינוק שלנו סובל מריפלוקס?
כפי שציינתי קודם לא כל התינוקות פולטים. בדיוק כמו שלא כל צרבת מתבטאת ביציאה או בתחושה קיא, ולכן ריפלוקס יכול להיות סמוי ולאו דווקא להתבטא בפליטה. תינוק שחווה ריפלוקס מראה אי נוחות לא רק אחרי ארוחה אלא בכל שעות היום. אני שוב מחזירה אותנו למצב של צרבת בהיריון: מי שחוותה צרבת בהיריון יודעת שאין בהכרח קשר בין זמני הארוחות לתחושת הצרבת. יש נשים שאפילו שתיית מים תגרום להן לתחושת צרבת. צרבת יכולה לבוא לידי ביטוי דווקא בשעות הערב כאשר הגוף נמצא בשיא העיכול של ארוחות היום. ולכן אצל התינוק אנו נראה זאת כסימני אי נוחות במהלך כל שעות היום ולא בהכרח אחרי הארוחות.

ישנם אנשים שתחושת הצרבת גורמת להם לחוסר תיאבון – דבר זה יכול להיגרם משתי סיבות. הראשונה היא שריבוי פליטות יכול להביא לפצעים בקנה הושט ואז חוויית האכילה אינה נעימה. סיבה אחרת, שקשורה גם לסיבה הראשונה, היא שבגיל מתקדם יותר יכולה להיווצר התנייה בין האכילה לתחושת הצרבת. התינוק מתקשה לאכול בשל הקישור שהוא עושה בין המזון לבין תחושת הצרבת. אני שייכת לגישה שמאמינה שתינוק חווה את סביבתו ולומד אותה. תהליך הלימוד נקרא התנייה – כאשר התינוק מתחיל לקשר בין סיבה לתוצאה. התנייה היא תהליך התנהגותי שיכול לקרות כבר מגיל מספר חודשים. בדיוק כפי שהתינוק מבין שהסביבה שלו דואגת לו ולכן מפתח ביטחון ונינוחות, כך הוא מבין תהליכים אחרים כמו קישור של גירויים לא נעימים למה שגורם להם.

שלא כמו אצל אדם מבוגר, המסוגל לעצור לרוב עלייה של מיצי קיבה אל מחוץ לפה, תינוק עדיין לא שולט בגופו ולכן אצל תינוקות רבים שסובלים מריפלוקס אנו נראה פליטה מוגברת. אחת הדאגות הכי גדולות של הורים היא שהתינוק לא מקבל מספיק אוכל – דבר שעלול להביא לאי עלייה במשקל וחוסר שגשוג התפתחותי. חשוב לציין שלא בהכרח בזה מדובר ויתכן שתינוק פולט שאריות מזון עודף שהיה לו קשה לעכל.

עכשיו שימו לב. רוב האימהות שהתינוקות שלהן פולטים ידווחו על המצב הבא: לאחר הארוחה, התינוק יהיה חסר מנוחה ואף יבכה. לאחר מכן הוא יפלוט ואז יהפוך להיות נינוח. התינוק ימשיך לאכול ולעלות במשקל באופן תקין ויהיה חיוני וחינני. זהו מצב לא פתולוגי! ובהחלט ניתן לתת עליו מענה ולהקל על התינוק.

אז מה עושים?
1. מנח התינוק – רצוי להניח את התינוק כאשר פלג גופו העליון מוגבה, במצב של חצי שכיבה. הדבר הזה יאפשר לכוח הכבידה לעזור למיצי הקיבה לא לעלות במעלה הושט גם אם הסוגר אינו חזק דיו. לאחר האוכל רצוי שהתינוק לא יעבור לשכיבה על הגב או על הבטן למשך 10-15 דקות. אפשר להניח אותו עלינו כאשר גבו על בית החזה שלנו כאשר פניו כלפי חוץ – זוהי תנוחה מצויינת לגרעפס כך שאין חשש שהוא לא יעשה אחרי האוכל.

2. שיטת האכלה – חשוב מאוד שלא להעמיס על מערכת העיכול של התינוק כדי לאפשר לו לעכל את המזון. אם מדובר על אם מניקה שיש לה ריבוי חלב, אפשר בזמן ההנקה להישען אחורה ולאפשר לתינוק למשוך באמצעות היניקה כמה שהוא צריך. באופן זה הוא ישלוט בכמות שנכנסת למערכת העיכול שלו. אם התינוק ניזון מבקבוק – חשוב מאוד להקפיד על שיטת האכלה שתתמוך במערכת העיכול שלו. כלומר, התינוק יהיה בחצי שכיבה / חצי ישיבה, הבקבוק יגיע בצורה אופקית לגופו (באופן הזה הפיה תהיה חצי מלאה והוא ישלוט בכמות שהוא מושך). שיטת האכלה זו תאפשר לתינוק לעשות הפסקות לנשימה ולמנוחה. השיטה גם תווסת את כמות המזון הנכנסת למערכת העיכול ותאפשר למערכת לעכל בנחת.

3. גודל הפייה של הבקבוק – כאשר תינוק ניזון מבקבוק רצוי להשאיר את הפיה בגודל מינימלי. הורים רבים מחליפים את הפיה של הבקבוק לגדולה יותר כאשר התינוק גדל. בפועל הגדילה של התינוק מביאה לשיפור ביעילות פעולת המציצה שלו. ולכן עם אותה פטמת בקבוק הוא מושך יותר אוכל בכל מציצה ומכניס יותר אוכל למערכת עיכול. אם נדמה זאת להנקה – תינוק יונק מאותה הפטמה לאורך כל הדרך. באותה כמות צינוריות חלב וכמות פתחים התינוק מושך כמות גדולה יותר של אוכל. אי החלפה של פטמה לגדולה יותר תבטיח שגם כאשר התינוק ישפר את פעולות המציצה על הבקבוק, עדיין הכמות שתצא בכל מציצה ומציצה לא תהיה גדולה מידיי כדי להעמיס על מערכת העיכול. החלפת פייה תעשה כאשר ניתן לתינוק מזון סמיך יותר שיתקשה לצאת בפייה קטנה, או כאשר אנו נזהה שהתינוק ממש מתעצבן על פטמת הבקבוק מכיוון שלא יוצא לו המזון.

4. מגע – תינוק שחווה פליטות חווה תחושה שאינה נעימה לו. דבר זה מעלה את רמת הסטרס בגופו. החזקה על הידיים, תנוחות ערסול, החזקה במנשא, ומגע עור לעור משפרים בצורה משמעותית את החוויה הריגשית של תינוק ומאפשרות לו "לעכל" חוויות שאינן נעימות לו מבלי להעלות את רמת הסטרס. לחוויה הריגשית של תינוק ערך רב – בטח בשנה הראשונה לחייו מכיוון שאלו העדשות שדרכן הוא מסתכל על העולם.

כאמור כל אלו פעולות התנהגותיות שעל ההורים לעשות כדי להקיל על התינוק. כאשר מדובר בריפלוקס פתולוגי (אותו מאבחן רופא) הרופא יכול להמליץ על תרופות (כדי לטפל בפצעים בושט התינוק) ועל שינוי תחליף החלב עבורו (כדי להקיל על תהליך העיכול). צריך לקחת בחשבון שתחליפים אלו פחות טעימים לתינוק וגם אליהם התינוק צריך זמן הסתגלות, כדי להראות שינוי בכמות הפליטות. בגילאים יותר מאוחרים (סביב המעבר למוצקים) – יכולה להצטרף המלצה להסמכה של המזון כדי שישב יותר טוב בבטן.

ההמלצה שלי היא לבחון כל מצב לגופו, לפי מצב התינוק. אני תמיד אומרת שכשאת מרגישה שמשהו לא בסדר לכי ותבדקי את זה. קחי בחשבון שברוב המקרים, שינוי בהתנהלות יביא להטבה מירבית ואולי כדאי להתחיל מזה ורק אז לעבור למצב של החלפת תרכובת מזון או מתן תרופה (אלא אם כן הרופא איבחן פצע בושת). וגם אם קורה ההפוך, שרופא אומר שהכל בסדר ואת עדיין תרגישי שלא – פני לקבלת חוות דעת נוספת על מנת להשקיט את דאגותיך.

דבר אחרון שחשוב לדעת הוא שהאפקט של האכלה נכונה משפיע לא רק על נושא הפליטות אלא על תופעות אחרות. אחת מהן היא תופעת ה"גזים". למה גזים בגרשיים? כי זו הפכה להיות סיבה שרבות מאיתנו נותנות לחוסר נוחות שמציג התינוק וזה לא תמיד מדוייק.

רעות יוספי היא מדירכת הורות ראשונית, מדריכת הנקה ודולה לאחר לידה. לפרטים נוספים והרשמה לחצי כאן.

* אין בכתבה זו להחליף אבחנה רפואית!