"כי זה לא בטיחותי", "כי הם יתרגלו", "כי הם יהיו מפונקים", "כי הם לא יצליחו להירדם בלעדייך", "כי צפוף", "כי הם יפריעו לכם לישון", "כי חיי הזוגיות נפגעים". נכון שהרבה פעמים הסבירו לכן למה לא לישון עם הילדים?
אז אני רוצה לצאת קבל עם ועדה ולהגיד: אני אוהבת לישון עם הילדים שלי. ואני רחוקה מלהיות "אמא אדמה" או רוחנית במיוחד. אבל באמת באמת שאני הרבה יותר רגועה כשהם לידי. אני שומעת כל רחש, וממשיכה לישון.
כתבות נוספות של נילי אגמון:
הייתי אמא טריה לתאומים וכאב לי בלב
על הנשימות שלא מספרים לך לפני הלידה
הנה 7 סיבות שיחזקו אתכן בבחירה "למה כן לישון איתם":
1. בטיחות
יש דבר כזה לינה משותפת בטוחה. על מזרן נמוך, או כאשר מצמידים את המיטה לקיר. כך אף ילד לא ייפול. אגב, לינה משותפת מתייחסת גם ללינה באותו חדר אבל במיטות נפרדות.
הנקה בשכיבה יכולה להיות בטוחה וטבעית כשאין עומס של כריות ובובות במיטה, כולם לבושים היטב ואין צורך בשמיכות כבדות. כשהיונק שוכב על הצד וצמוד אלייך שימי לב ששום חפץ לא מונח מאחורי ראשו, כך שיוכל להתנתק גם בעצמו מהשד על ידי הזזת הראש לאחור. ניתן להניק, לסיים להניק, להתנתק ולהתרחק מעט כדי לאפשר מרחב במיטה.
*(חשוב לציין שהדברים אמורים לגבי תינוק או פעוט בריא בלבד, לא על הורה ששתה אלכוהול או צרך סמים, לא על הורה בעל משקל עודף קיצוני, ולא על אמא מניקה עם שד גדול במיוחד, במצבים אלה כמובן עדיף לישון במיטות נפרדות לחלוטין).
2. וכעת, לטיעון ההרגל, "הם יתרגלו". ואני עונה – שיתרגלו!!
כל עוד ההרגל נח ונעים לצדדים ואינו פוגע בתפקוד או בבריאות הפיזית והנפשית. הרגלים ניתן לשנות. בתהליך, הדרגתי, שמתאים לקצב של בני המשפחה. כשההרגל לא יתאים למישהו מהצדדים זה יהיה הזמן לערוך תכנית לשינוי. לפעמים זו הזוית של המיטה, ולפעמים זה מעבר חדר.
3. "כי הם יהיו מפונקים"
לתת מענה לצורך זהו לא פינוק. לישון יחד ובמיוחד בגילאים המוקדמים, לעניות דעתי זהו צורך. צורך ראשוני, השרדותי. נכון שניתן לאלף כל ייצור חיי להתרגל לתנאים אחרים. ועדיין, הצורך בחברה ונוכחות מגנה, נותנת ביטחון, הוא צורך בסיסי. במיוחד בלילה ובחושך, כאשר הפעוט אמור להרפות ולשחרר את הפחדים.
על פי גרסתו של בולבי, (חוקר חשוב מעולם הפסיכולוגיה) פינוק הוא הצורך שלנו לתת ולהעניק מתוך מקום שהוא מאוד אינטואיטיבי ונכון. בולבי אמר שפינוק הוא משהו שעוזר לתינוק לבסס את הקשר שלו עם הדמות המטפלת וליצור יחסים שמושתתים על ביטחון ואמון. זוהי התייחסות חיובית למילה פינוק.
אלה המתייחסים למילה כאל משהו שלילי, מדברים על פינוק כאל הנכונות לעשות עבור הילד דברים שמבחינה התפתחותית הוא מסוגל לעשות בעצמו. לעניות דעתי אין קשר בין פינוק בהיבט השלילי לבין לינה משותפת. הרי אף אחד כאן לא ישן את השינה של התינוק או הילד. בסך הכל ישנים לידו.
4. "כי הם לא יצליחו להירדם בלעדי"
ילד שמתקשה להירדם ללא תמיכה, יתקשה להירדם הן בלינה משותפת והן בלינה נפרדת. גם פה הגרסאות מתחלפות. בין המצדדים ובין המתנגדים. העמדה שלי היא שכל אחד בונה את התא המשפחתי שלו, לפי המסוגלות ההורית שלו, לפי מאפייני ילדיו. כל אחד מחליט עד מתי ואם בכלל הוא מתכוון לשבת ולהיות נוכח לידם בעת ההרדמות. גם כאן ניתן לשנות הרגלים. אין דין תינוק שלא מסוגל לדחות סיפוקים כדין ילד גדול יותר שכבר מבין שכאשר אמא יוצאת מהחדר היא עדיין קיימת. (קביעות אובייקט.). וגם כאן, הרגלים, לדעתי ניתן לשנות בהדרגה, בתהליך, ללא היעלמויות ומשברי אמון, ועם הרבה תקשורת.
5. "כי צפוף"
נכון. שינה משותפת מתוך בחירה, דורשת היערכות. בימים בהם ישנו בלינה משותפת עם ילדינו, הרחבנו את המיטה מצד אחד עם מיטת יחיד נוספת, ומצד שני עם מיטת תינוק לה הורדנו דופן והצמדנו לקיר. פעולה זהה ניתן לעשות על ידי הורדת מספר מזרנים לרצפה. הרעיון הוא שיהיה מספיק מרחב לינה לכולם. אם אתם ישנים ארבעה במיטה אחת, זו לא לינה מתוך בחירה, זו לינה מתוך אילוץ, חבל. פשוט וקל להרחיב את מרחב השינה.
6. "כי הם יפריעו לכם לישון"
כשהם מתעוררים ובוכים, זקוקים למשהו, אם זה מוצץ שנפל, האכלה לילית, משהו שמציק, משהו שכואב, שמיכה שנפלה, וגם הנקה, כל כך הרבה יותר קל לתת מענה מתוך שכיבה, והושטת יד, מאשר מתוך קימה, יציאה מהשמיכה החמה , מעבר לחדר אחר, שבאמת אני לא מצליחה להבין את הטיעון הזה. המיתוס בהתגלמותו.
7. פגיעה באנטימיות זוגית בכלל ובחיי המין בפרט
רבות נאמר על הפגיעה באינטימיות הזוגית לאחר לידה ובמעבר בין החיים בזוג לחיים כמשפחה. לא הלינה המשותפת היא הפוגעת האינטימיות.
בני זוג שהתקשורת ביניהם טובה, והיחסים ביניהם מושתתים על אמון וקרבה יוכלו לצלוח את השלבים ברמה כזו או אחרת, בלי קשר לאופן השינה. אינטימיות במובן של יחסי מין גם היא נפגעת פעמים רבות בשלבי ההורות השונים. זוג ששומר על אינטימיות מסוג זה מעוניין ומצליח לקיימה, ימצא מרחבים יעודיים אחרים בבית. ואפילו על מזרן הפעילות בסלון.
נרצה או לא אנחנו חיה חברתית, וככזו, רובנו חשים בטחון רב יותר בנוכחות אחרים. ביום, בלילה. וכמונו, גם ילדינו. בכל גיל. מינקות ועד זקנה.
נילי אגמון היא מדריכת הנקה מוסמכת, מדריכת עיסוי תינוקות, מלווה אמהות לאחר לידה ובעלת הלול של נילי – בית לאמהות. לפרטים נוספים ולהרשמה לחצי כאן.
