אני לא צופה בעונה הנוכחית של בייבי בום. ראיתי כמה פרקים בעונה הקודמת. ברור לי שאם אני אצפה בה אני אתרגש ואולי אפילו אזיל כמה דמעות. בכל זאת, מדובר בלידות. וזה לא בגלל שנשים לא יולדות ככה היום. הרוב דווקא כן. אלא בגלל שאני חושבת שאנחנו לא אמורות ללדת ככה. ואני בכלל לא מתכוונת לדיון על הבחירה האישית באיזו דרך ללדת. עם אפידורל, בלי אפידורל, כל זה דיון הרבה יותר מאוחר. אני מתכוונת שזה מתחיל הרבה יותר מוקדם.

מה טבעי עבורנו? מה עובר לנו בראש כשאנחנו חושבות על לידה? אני אף פעם לא נכחתי באף לידה לפני שילדתי בעצמי. מה שידעתי זה מה שכולנו רואים בתכנית טלוויזיה: מגיעה יולדת, הצוות לוקח פיקוד ונולד תינוק.

אחרי הלידה הרביעית שלי, שתי חברות הזמינו אותי ללידה שלהן. זה היה אירוע מכונן מבחינתי. הייתי בשוק. גם ככה נשים יולדות? ככה מתמודדות עם צירים? זה מה שהן עושות? והבנתי, שאם בתור ילדה, נערה או אישה הייתי נוכחת בסביבה של נשים שיולדות, אז התהליך של הלידה היה מוכר לי.

לא מוכר יותר. פשוט מוכר.

כי לפני שילדתי הוא היה לי זר. מפחיד. מאיים. וגם אחרי הלידה הראשונה שלי הוא נשאר זר. מפחיד. מאיים. או, כמה שרציתי אז את השבט של הנשים החכמות. ואם הייתי רואה מסביבי רק נשים מניקות אחרי הלידה, זה מה שהיה טבעי בעיניי.

אבל לפני שילדתי, לא ראיתי תינוק יונק בשעות הראשונות אחרי הלידה. ידעתי שתינוקות מנוגבים, נשקלים נשארים קצת עם האמא ונלקחים לתינוקייה. ותחשבו על הילדות, על הנערות, על הנשים הצעירות שצופות בתכנית.

קשה לא לצפות בה. היא באמת מרגשת. מאוד. אבל זה מה שהן יכירו.

אז למה לא להראות גם לידות אחרות? ולמה לא להראות את האמא מניקה? אלו שבאמת הניקו? למה להסתיר? אני בטוחה שמכל האמהות שילדו בתכנית, היו רוב שביקשו להניק. אני בטוחה.

על פי סקר של משרד הבריאות למעלה מ-90% מהיולדות הביעו את רצונן להניק את תינוקן לאחר הלידה. אז איפה ה- 90% האלה?

אז אני בחרתי שלא לצפות בתכנית הזו. זה מבויים מדי, מוטה מדי. תודה, אבל לא בשבילי.

שלי גת היא יועצת הנקה משנת 2006, מלווה אימהות משלב טרום ההנקה ועד שלב הגמילה. בעלת נסיון רב בייעוץ הנקה לאמהות לפגים, תאומים, ולווי נשים הנמצאות בתהליך פונדקאות או אימוץ ומעוניינות בהשראת הנקה. למידע נוסף לחצו כאן.