יו יו 2018 גדול
[ssba]
טורים אישיים

למה אני בחיים לא אגיד לבת שלי שהיא יפה?

pixabay
pixabay

אני נולדתי יפה. לפחות ככה מספרים עליי, אך מודה ומתוודה שבערך מגיל שש היו בתוכי ובסביבה החיצונית מאבקים וחוסר וודאות מוחלטת האם אני בן או בת. לא יודעת אם אלו הגבות העבות בשילוב השפם שהיה לי או עודף משקל וטומי בוי, רק בלי הפוזה של הילפיגר, שנטעו בי דינמיט של חוסר ביטחון מהלך ומלא בניסיונות להוכיח שאני בת. דבר אחד היה מהפנט אצלי ואלו העיניים הירוקות שלי, שאכן היו מוקד תשומת הלב. עם הזמן הפנים קיבלו פרופורציה, אבל השפם והמשקל העודף נשארו ואיתם המחמאות לטוב ולרע, וכשאלה ירדו הגיעו רק פירגונים על כמה שאני יפה. זה לקח לי כמעט 16 שנים להבין שחוץ מהתעסקות במילים על מראה חיצוני לטוב ולרע, לא היה בי שום דבר ששווה התעסקות. פעם זה היה המשקל העודף ופעם זאת הייתה ההתלבטות באיך לפנות אליי ואחר כך בכמה שאני יפה, אבל כמעט שום מילה על כמה אני יצירתית וטובה בכל הדברים שידעתי אז שביכולתי לעשות, וגם אם נאמרו הן נבלעו מהר מאוד בבושה שחוויתי בניסיון להסתיר את הכפלים בבטן.

אני לא זוכרת מתי בדיוק בגיל העשרה רציתי לבדוק כמה אני שווה באמת, ורכשתי עדשות מגע שיטשטשו את העיניים הירוקות שלי, ואחר כך, כשכבר גדלתי והייתי אישה בשר ודם, עשיתי תהליך ניקוי מכל חפציי האישיים ונשארתי בבת ריק מלבוש בשביל למצוא את מי שאני וחיפשתי את המילים הנכונות והמדויקות שיאדירו אותי ואת היצירתיות שבי. אני לא הולכת לדבר על תופעת הברווזון המכוער שחוויתי כי היא לא רלוונטית אליי להיום, אבל בהחלט מאירה לי כשאני פונה אל הבת הקטנה שלי ושום מילה על כמה שהיא יפה ומהממת ומושלמת ושום נסיכה שלי לא תשמעו ממני, למרות שהיא רק בת עשרה חודשים.

אני נוהגת לשבח אותה ולהעצים את הניסיונות שלה גם כשהיא לא מצליחה לקלוע את הכדור לתוך החור והפלא ופלא היא בעצמה כבר למדה לעודד את עצמה. חשוב לי לומר לה אינסוף שתנסה עוד פעם ועוד הפעם וכמה שהיא סקרנית וכמה היא מלאת סבלנות להתעסק עם הדברים הקטנים שאותי אישית יכולים להוציא מדעתי. זה נשמע מתנשא מצדי, כאילו הגחתי מעולם ההורות החדשה והתל אביבית, אבל ברגע שהיא והסביבה החיצונית שלה יבינו שאין שבחים על כך שהיא יפה ואין צורך לומר לה שהיא גאונה – היכולות שלה יתעצמו וישתפרו והיא לעולם לא תעצור את עצמה מלנסות ולגלות.

אני לא קיצונית ואני לא אומרת שאין צורך בלהחמיא פה ושם על כמה שהיא יפה וכמה שהתסרוקת שלה מחמיאה לה, אבל תנסו שניה לדמיין סיטואציה בה הילדה שלכם נכנסת לחדר מלא אנשים והדבר הראשון שהיא שומעת זה שהיא יפה. במילה אחת כמעט כולם יפסיקו להתרכז ביכולות האישיות והחברתיות שלה וכל היופי הזה יהפוך לאופי. ובעצם כשאנחנו אומרות יפה או נסיכה, כמובן שאין הכוונה שהכל מגיע לה ויגיע בקלות, אבל לצערי זאת המשמעות שעלולה להתקבל ובלי כוונה נעודד ביטחון עצמי שמבוסס על יופי וזה, כאמור, ביטחון עצמי שעתידו להתפרק לרסיסים ולעוף כמו נוצה ברוח.

אני מציעה, ואתן לא בהכרח חייבות להסכים, לעצור שניה אחת לפני שאתן מחמיאות לתינוקת שלכן ולא משנה בת כמה היא ולחשוב מה אתן רוצות להעצים אצלה. האם את יצר הסקרנות? האמפתיה? היכולת לעמוד על שלה ולדרוש? או את העיניים היפות שלה? והרי ידוע שנסיכה אמיתית משמיעה קולה היטב וברור ודורשת את מה שמגיע לה. נסיכה אמיתית מכתירה את עצמה.

יעל דור, אמא של אמה ונשואה לשחר. עוסקת בכתיבת מיקרו קופי לדיגיטל ואפליקציות, צלמניה חובבת ואלופת המטבח. חולמת להיות מיילדת ולהופיע על שער לאישה. לכל הטורים של יעל לחצו כאן.

טורים אישיים   תגיות:
תגובות

NEWSLETTER

בואי גם, מה איכפת לך?


באנר אחרי פוסט