מכירות את זה שהמיילדת וכל הצוות צועק: "לדחוף, עוד קצת!, תדחפי!, הוא כבר בחוץ", אז אם אתן לא מכירות את זה, בטוח ראיתן את זה באיזה סרט, כי הרי ככה חינכו אותנו, צריך לדחוף, וכמה שיותר חזק – כך יולדים תינוק. אז זהו, שלא בדיוק. כאילו כן, אבל זו לא בהכרח הדרך הנכונה.
מסתבר ש-9 מתוך עשר נשים סובלות מסוג כלשהו של קרע במהלך הלידה, ובמקרים חמורים פציעות אלו יכולות לגרום לסבל ולבעיות בטווח הארוך. לאחר שה-RCOG, האקדמיה הבריטית למיילדות ולגניקולוגים, פרסמו כי בין השנים 2013-2014 נרשמה עלייה מדאיגה של נשים שנפגעו במהלך הלידה עקב הדחיפות והלחץ הרב שהפעילו, תכנית חדשה באנגליה הצליחה לצמצם את שכיחות הפגיעות הטראומטיות מ -7% ל -1% בלבד בקרב יולדות.
התכנית מעודדת נשים להאט בזמן הלידה, ולשקול תנוחות חלופיות ולא שכיבה על הגב. "אנו תומכים בנשים ללדת בעמידה, גחון או על ברכיהן, תנוחות שהיו שכיחות עד שנות ה-50", אומרת דות סמית', מנהלת המיילדות ב"קרן מדוויי טראסט", שם מבוצעת התכנית.
היולדות מקבלות הנחיה ומתאמנות כיצד לנשום נכון במקום לדחוק אותן לדחוף. המיילדות נמנעות גם מלשלוף את התינוק מהכתפיים, ובמקום זאת הן תומכות במשקל התינוק כשהוא יוצא, מה שמקטין את הלחץ על היולדת. שתי מיילדות נמצאות בכל לידה כדי להבטיח את ביצוע התוכנית, ומי שבכל זאת סובלת מקרעים נבדקת לאחר מכן כדי להעריך אם היא צפויה לסבול מבעיות מעיים כתוצאה מכך.
מחקר שנערך בשנת 2014 על קריעה פריניאלית בבתי חולים של שירות הבריאות הלאומי בבריטניה, מצא כי נשים שסבלו מקרעים במהלך הלידה הראשונה הן בעלות סיכוי גבוה פי 5 לסבול מקרעים חמורים במהלך הלידה השנייה מאשר נשים שלא חוו פגיעה.
עד כה לתכנית הצלחה כל כך גדולה שתוצאותיה פורסמו כבר ב-European Journal Of Obstetrics & Gynaecology And Reproductive Biology והכוונה להפוך אותה לתכנית ארצית באנגליה. על פי הפרסום מי שנמצאת בסיכון הגבוה ביותר להיפגע במהלך הלידה מקרעים ולחץ הן נשים מעל גיל 35, ונשים במשקל גבוה. הנזק שנגרם הוא לטווח הארוך, "רצפת האגן, התומכת באזור כמו ערסל, מתרככת בגיל המעבר, ו -50% מהנשים שסבלו מקריעות חמורות יכולות לפתח אי-שליטה ותסמינים אחרים שישפיעו על חייהם", אומרת סמית'.
