לא תכננתי להישאר בבית עם הבן שלי כל כך הרבה זמן. האמת, שלא היה לי מושג לפני שילדתי איזה סוג של אמא אני אהיה. למעשה, מאותה הסיבה בדיוק לא תכננתי כלום. התכנית הייתה שאין תכנית, שאזרום עם מה שמרגיש נכון ואני באמת חושבת שזה היה הדבר הכי חכם שעשיתי.

לפני הלידה עזבתי עבודה שלא ממש אהבתי. חשבתי שקודם אלד ורק אז אוכל להחליט על סוג והיקף המשרה שאני מעוניינת בה ואתחיל לחפש. אז ילדתי, ומיד היה לי ברור ששלושה וחצי חודשים לא יספיקו לי. הסביבה עודדה אותי ואימהות מנוסות אמרו לי שכשיהיה בן חצי שנה אני ארגיש אחרת. ארגיש בשלה לצאת "החוצה" "לעולם", "לעצמי" ועוד שלל ביטויים מעט מעורפלים. התפללתי בלב שאכן כך יהיה אבל בפנים, בבטן במקום עמוק יותר הרגשתי שאין סיכוי. ככל שה"דד ליין" התקרב חשתי נסערת יותר מהמחשבה להיפרד מאורי ליום שלם, להשאיר אותו בידיים זרות, שגם אם מיומנות וטובות הן עדיין זרות. זה הרגיש לי לא אפשרי. לא רציתי לפספס אותו, לא הצלחתי לדמיין איך אני מעבירה יום שלם בלעדיו וידעתי שאף אחד אחר לא יידע לקרוא ולפענח את הצרכים שלו כמוני, שאף אחד לא ישקיע עשרים דקות במשחק "קוקו" או יסכים לעמוד חצי שעה על טרקטור.

בשבוע שעבר חגגנו לאורי יום הולדת שנה והוא עדיין איתי בבית. שמח, מתפתח ומתקדם לא פחות מכל בני גילו ואפילו יותר. לכל אלו ששואלים אם לא קשה לי אני עונה שכן קשה לי, אבל גם לעבוד בכל עבודה אחרת זה לא קל. הרבה דברים בחיים הם קשים ומאתגרים וקושי הוא לא שיקול בעיניי. השיקול העיקרי שלנו הוא מה שאנחנו מרגישים שהכי טוב לאורי. וכן, זה בהחלט קשה, ואפילו מאוד. קשה כלכלית לחיות ממשכורת אחת, קשה להיות יום שלם לבד עם תינוק, קשה לא לאבד את עצמך כשאת מרוחה בבננה ומנסה להחליף חיתול לילד צורח באמצע ג'ימבורי שורץ חיידקים ואימהות עייפות ושיפוטיות. קשה להקפיד על שגרה עבורו, לספק לו גירויים חדשים כל הזמן לספק לו מפגשים עם תינוקות אחרים בני גילו באופן קבוע, ג'ימבורי, גני שעשועים, משחקיות ופעילויות מפדחות מאוד באמצע הקניון. קשה, אך אפשרי.

קשה להתמודד עם ביקורת בלתי פוסקת מהסביבה, "הוא צריך מסגרת", "הוא צריך ילדים בגילו", הוא לא צריך להיות עם אמא שלו כל היום" – באמת? אתם לא חושבים שזו חוצפה להגיד לי מה הילד שלי צריך? אני יודעת כמה קשה זה לבצע החלטות בהורות, איך זה מרגיש לשכב בלילה ערים למרות שבדרך נס התינוק דווקא ישן, ולהתייסר במחשבה האם עשיתי את ההחלטה הנכונה עבורו או שמא צילקתי אותו לכל החיים. זה אולי נשמע קצת דרמטי מדי, אבל הורות, כך למדתי על בשרי העייף, היא עסק די דרמטי.

זאת חייבת להיות החלטה זוגית במיליון אחוז. בלי בן זוג שרואה את הדברים בדיוק כמוך אין סיכוי להצליח באתגר הזה. מישהו שיחלוק בנטל, שיזכיר לך את המטרה ושיגיד לך איזו עבודה טובה את עושה, כמו במשרד, גם כאן פידבק זה חשוב.

24 דברים שאסור להגיד לאימהות שנשארות בבית
18 דברים שאסור להגיד לאימהות עובדות