"זה שיעור למתחילים, הוא קל ורגוע" הבטיחה לי בטלפון פקידת הקבלה.
"בטוח??" שאלתי אותה בחשש "אני אחרי שתי לידות… הכושר הוא ממני והלאה".
"בטוח!" פסקה והוסיפה "רשמתי אותך להערב. יהיה כיף". זה הזמן לציין ש"כיף", מסתבר, הוא עניין סובייקטיבי. בעוד אני מחשיבה ירידה על מגש פיצת זיתים ככיף – יש כאלו שמעדיפים אותו דווקא בשלל עיוותים על מזרן דק. או בשמו הנפוץ: יוגה.

"יוגה זו דרך חיים". מצד שני, גם רדיפה אחרי זאטוטים.
כבר לא מעט שנים שהיוגה, שמקורה בחוכמה ההינדית, פופולארית מאוד בעולם המערבי.
חסידי היוגה יעידו כי השיטה, מעבר להיותה אימון גופני, היא בעיקר אימון רוחני ודרך חיים.
כבר שנתיים שדרך החיים שלי סובבת סביב הנקות ובחירות מגבונים במבצע, אז החלטתי לנסות גם. מה יש לי להפסיד חוץ משני גלוני זיעה, כמה רצועות בירך וכבוד עצמי? כלום.

קבעתי את השיעור הראשון לשעה מאוחרת בה הילדים ישנים (כדי שבעלי לא יאלץ להתמודד לבדו עם שני תינוקות, בעוד אני מתרגלת לי כלב משתין לאחור) והצטרפתי לקבוצת המתחילים. עם כניסתי לאולם היוגה, בו חיכו כבר רוב תלמידי השיעור, חשתי תחושה מוזרה: כולם, ללא יוצא מן הכלל, היו נראים לי שריריים, חטובים ולבושים כאילו שוגרו היישר מדלהי.
שכנעתי את עצמי שאני מדמיינת. הרי אמרנו 'מתחילים'.

אדו מוקה שאווסה – מה?
השיעור התחיל.
המדריכה, נערת גומי מבוזבזת, החלה לתת הוראות אבל לא היה לי סיכוי להבין מה היא אומרת כיוון שהן לא היו בעברית. בהתחלה חשבתי שיש לה איזושהי בעיה כי היא המשיכה למלמל בג'יבריש אך כשהבטתי לצדדים, הבנתי שהבעיה אצלי: כל מתאמני השיעור כבר שכבו על גחוניהם ועברו בקצב מעורר דאגה מתנוחה סבוכה אחת לתנוחה מסובכת אחרת.
'אוקיי…' חשבתי לעצמי 'כנראה שככה נראית יוגה, אבל למה לא טרחו לעדכן אותי שצריך לדעת הודית?'

עד מהרה התבררה לי עובדה נוספת שלא ידעתי בקשר ליוגה – עוברים מתנוחה לתנוחה בקפיצה. סיפור די בעייתי לבחורה כמוני שבמשך 31 שנה לא בדיוק ניתרה את דרכה בעולם.
ניסיתי לחקות את מה שראיתי סביבי  אבל לא היה שום סיכוי שאצליח להביא את הרגליים למצב שהשכן מהמזרן ליד הביא את שלו. 'מה הקטע?' הרהרתי בלבי 'איך כולם פה יודעים לעשות עמידת ראש?!'

אל תנסו את זה בבית.
ככל שהתקדם השיעור, התרגילים אותם התבקשנו לעשות היו קשים יותר ויותר. בנסיונותיי למלא אחר פקודות המדריכה הקשוחה, התרסקתי ללא הרף על המזרן וחשש מבוסס שלא אצא בחיים מהשיעור החל לרחף מעל ראשי.

בסוף כל תרגיל הוצתה בלבי התקווה ש'הנה, עכשיו קצת ננוח' אבל אז התבקשנו לעשות את אותה פעולה בלתי אפשרית שוב. כמה שוב? שעה וחצי שוב!!! כי שיעור יוגה! מסתבר!!! הוא שעה וחצי! וגם את הפרט השולי הזה שכחו לציין בפניי כשנרשמתי לשיעור ומכרתי את נשמתי לאשראם!
הזיעה שניגרה מגופי איימה להטביע אותי באוקיינוס של ייאוש, מפרקיי התחננו להפוגה ולא קיימת קללה אחת בלקסיקון הקללות הבנילאומי שלא בירכתי בה את אותה פקידה מרשעת ששיבצה אותי לשיעור הבלתי אפשרי.

לאחר נצח וחצי, כשהסיוט הסתיים, ניגשה המדריכה אל מה שנשאר ממני ושאלה אותי איך היה. מסתבר שהיא יודעת עברית. רציתי לענות לה שהיה נורא ומה פתאום כולם פה כאלה אקרובטים ולמה אף אחד לא הודיע לי שנרשמתי לשעה וחצי של מזוכיזם טהור אבל כשפתחתי את פי לדבר נשמעה רק יללה חרישית.

למה מגיע לי כל הטוב הזה?
זחלתי הביתה רצוצה ודואבת וכשהגעתי לבניין נזכרתי שאני גרה בקומה שניה בלי מעלית, מה שגרם לאופצית לינה ברחוב להיראות לגמרי סבירה. למחרת בבוקר, כשפקידת הקבלה התקשרה לשאול אותי מדוע לא הגעתי לשיעור, התגלתה הטעות המרה: התברר שבאמת הייתי רשומה לשיעור מתחילים. בעיר אחרת!!!

מי ידע שלמרתף העינויים הזה יש יותר מסניף אחד?! ומי יכל לנחש שקצר התקשורת ביני ובין הפקידה יוביל אותי דווקא ליוגה הכי קשה על הפלנטה (אשטנגה) עם המורה המאמללת ביותר?!
כנראה שבגלגול הקודם רצחתי הודי.
או פרה הודית.
אין הסבר אחר ללמה זה הגיע לי.

בכל מקרה, נרשמתי לשיעור שתואם את יכולותיי המוגבלות בשבוע הבא. אחלו לי בהצלחה.
בברכת השמש,
מיטל.

מילון משפטי יוגה לא ברורים:
1.    "התחברו למרכז שלכם" – בעקרון, מרכז עזריאלי הוא המרכז שלי, אפשר להתחבר אליו?
2.    "נשמו לתוככם" – לאן עוד יש לי לנשום?
3.    "הקשיבו לגופכם, מה הוא אומר?" איה. כואב לי, עזבי אותי, הרגל שלך לא מגיעה לשם,   מה…מה את מנסה לעשות עכשיו?
4.    "כווצו את שרירי הליבה" – את מי?
5.    "הביטו על כפות רגליכם ניטעות באמא אדמה" – מה אתם חשים? שהפדיקוריסטית שלי מחפפת
6.    "בודהה אמר שלשמור על גופינו בריא זוהי חובתינו" – אז מה, עוגיפלצת אמר שהכי כיף לאכול עוגיות שוקולדצ'יפס כל היום. לא כל עצה חייבים לקחת.
7.    "הווווםםםםםם" – is where I wanna be

מיטל לויטה, בת 31, נשואה לאורי ואמא לאריאל (1.9) ועומר (שבעה חודשים), עובדת בחברת הדרכות רפואה וציוד רפואי, בלוגרית וכתבת, שותפה בניהול קבוצת הפייסבוק אמהות קרייריסטיות.