מיה, הגדולה שלי, נולדה פגית. שבוע 34. 2.300 קילו ליתר דיוק. אחרי ש"בילינו" 10 ימים בפגייה, ואני עדיין לא קלטתי שילדתי, הגיע הרגע המיוחל – יצאנו הביתה. חזרנו משפחה. יש משהו בזמן הזה שאתה עובר בפגיה, זמן אקסטרה בבית החולים, שנותן לך רגע להתארגן על עצמך. כל הימים האלו בפגייה חשבתי על איך זה יהיה לטפל בה בבית. היא כזו קטנה, איך מחתלים דבר כזה, איך מלבישים לה חולצה?? והכי מלחיץ – איך לעזאזל מקלחים יצור כל כך קטן? איך אני מחזיקה את הגודל הזה מבלי שהיא תחליק לי, תקבל מכה, שאני לא אכאיב לה חס וחלילה. אלף מחשבות עפו לי בראש בשביל הפעולה הכי בסיסית שיש.

את המקלחת הראשונה לא אשכח לעולם. הכנסנו אותה למים לאט לאט והיא בכתה בטירוף. מזלי שבן זוגי קצת יותר רגוע ממני, אחרת לא יודעת אם הייתי מכניסה אותה אי פעם שוב למקלחת אחרי החוויה הזו. ברגע שהרגל שלה נגעה במים, היא התחילה לצרוח. העור שלה היה מכווץ, והיא בכלל לא פקחה את העיניים, רק בכתה ממש. ניסיתי רגע לנשום עמוק ולהירגע (בכל זאת הייתי עוד הורמונלית מהלידה) ולא לתת לבכי להשפיע עליי ולהכניס גם אותי להיסטריה. זה לא באמת עבד. קשה לי לומר שהמקלחת הראשונה שלה הייתה חוויה מהנה במיוחד. דבר אחד בטוח – זו הייתה המקלחת הכי קצרה שלה עד היום. מאז, אם יש בכי במקלחת זה רק כי אזל הזמן ואנחנו מוציאים אותה.

מקלחת לתינוק זה אחד הרגעים הקסומים ביותר במהלך היום. אחרי שעוברים יום שלם ואינטנסיבי עם הקטני, יש איזו נחת סביב שעת המקלחת. בעיקר עם הילד הראשון. עם השני כבר יש יותר לוגיסטיקה סביב שעת האמבטיה. זה זמן איכות קסום וטהור. זה כמה דקות של אושר, רוגע וניקיון, בכל מובן המילה, מכל היום העמוס. זו הרגשה שאת שומרת על התינוק שלך הכי טוב שיש. אחרי המקלחת הראשונה, והדי טראומתית יש לציין, החלטתי להנעים את המקלחות הבאות.

התחלתי לקרוא ברשת, לשאול חברות, לחפש, לבדוק ולהבין מה אני צריכה באמבטיה הזו. לפני הלידה אנחנו עושות תחקיר שלם ומחפשות לילד את הטוב ביותר – ממזון ועד בחירת עגלה. גם באמבטיה החלטתי שאמצא את הפתרונות הטובים ביותר. איך מקלחים נכון, כמה פעמים יש לקלח את התינוק, והכי חשוב – במה משתמשים? בכל מה שקשור לטיפוח וניקיון, גם על עצמי אני מנסה את החומרים הטובים ביותר, על אחת כמה וכמה על התינוקת שלי. התחלתי לבדוק האם תינוקות צריכים בכלל סבון, אולי אל-סבון? עם שמן או אולי בלי שמן בכלל? גיליתי שלא באמת צריך לסבן תינוקות, להפך.

בחודשים הראשונים יש חשיבות גדולה מאוד לשימוש בשמן אמבט, ומומלץ להשתמש בו אפילו עד גיל שנה. כך גיליתי שבלנאום בייבי הוא שמן האמבט המומלץ ביותר. הוא מכיל 100% שמן ממקור צמחי, ללא פרבנים, ללא שמן מינרלי, ללא חומרי צבע וללא SLS. על אף העובדה שמדובר בשמן, הוא שומר על רמת לחות מאוזנת וכלל לא יוצר תחושת שמנוניות בעורו של התינוק. מה שאני ממש אהבתי בו זה שהוא ממש "מתחלב" עם המים ואז אני חופשיה להתעסק עם הילדה ולא צריכה לגשת לבקבוק כל שניה.

היום, בילדה השנייה, שלשמחתי לא נולדה פגית (מה שמוריד מעט את מפלס הפאניקה), אני ממשיכה להקפיד על מה שנקרא "טקס השינה", ואחד החלקים הכי חשובים בו הוא שלב האמבטיה. יש משהו שעדיין קצת מלחיץ אותי בלטפל בהם כשהם כאלו קטנים, אני מודה. אבל אפילו שבילדה השניה הפנמתי שאני לא אשבור את התינוקת אם אקלח אותה לבד, עדיין הייתי צריכה מישהו לידי בהתחלה. רק שמה לעשות שהחיים קצת יותר עמוסים מזה ולא תמיד מתאפשר לי ולבן זוגי לקלח אותן ביחד.

כדי להקל על עצמי את המשימה, בראש ובראשונה קבעתי לי שעה קבועה למקלחת, אני משתדלת שזה לא יהיה קרוב מדי לשעת ההאכלה בכדי שהילדה לא תכנס לאמבטיה רעבה ועצבנית. אני מסדרת לי מראש את המגבת, בגדים, קיסמי אוזניים, חיתול, מסרק – וכל מה שצריך לשלב אחרי האמבטיה. עכשיו כל מה שנשאר זה מים חמימים, בלנאום בייבי ואפשר לצאת לדרך. לאט לאט האמבטיה הפכה לבילוי של ממש, גם בשבילי וגם בשבילה. אני שרה לה, מסתכלת עליה, היא נהנית, והכי חשוב – היא רגועה, נעים לה ועם כל החששות שהיו לי מלקלח אותה לבד, היא שמורה הכי טוב שרק אפשר.

*הכתבה נכתבה בשילוב בלנאום בייבי.