לורן ואריק הם הורים ל-3 ילדים קטנים, 5, 3 וחצי שנה – בהחלט חבורה מאתגרת משהו. וכיאה לגילאים של ילדיהם מדובר בהורים עייפים. מאוד. פוסט שפרסמה לורן בפייסבוק מצליח לתאר בצורה מדויקת את מה שעובר על הורים טריים ולרגש במיוחד. הנה הוא, נראה לנו שכמעט כל הורה יוכל להתחבר אליו.

"אלה השנים שאנחנו לא ישנים.
השנים שאנו שומעים בכי בלילה ומחבקים בחושך.
השנים שאנחנו לא ישנים יחד באותה מיטה, אבל הידיים שלנו נתקלות זו בזו במסדרון כשאנחנו חולפים זו על פני זה.
השנים הקצרות, אבל הלילות הכל כך ארוכים.
השנים שאנחנו מחליפים סדינים באמצע הלילה וישנים עם דליים ליד המיטה.
השנים שבהן אנו מתחלפים ב"משמרות" ואומרים אחד לשניה "עבודה טובה", כשהאחר חוזר למיטה.
השנים שבהן אנו חוגגים את הלילות שבהם הילדים ישנים אצל סבתא ולבוקר אחד אנחנו מתעוררים וחשים שוב אנושיים.
השנים בהן אנחנו מאכילים תינוקות ומחליפים חיתולים ומקלחים ומחליפים עוד חיתולים ואז מאכילים שוב.
השנים שאנחנו מתעוררים בהן מוקדם מדי, וקצת עצבניים מדי, ואנחנו נאלצים לומר, "אני מצטער/ת", כשאנחנו משפשפים את העיניים העייפות שלנו, ובוחרים לסלוח שוב על הקושי.
השנים שבהן אנו נצמדים זה לזו בשעות הבוקר המוקדמות, מביטים זה אל זו בעיניו העייפות של השנייה, בידיעה שאף אחד לא רוצה להיות כל כך עייף.
השנים שבהן אנו יושבים על הספה עם הקפה שלנו בבוקר, ומביטים באנשים הקטנים והיפים שיצרנו ושעושים אותנו כל כך עייפים ותוהים איך הם יכולים להתעורר עם כל כך הרבה אנרגיה.
כן, אלה הן השנים שאנחנו לא ישנים בהן. השנים שהם אומרים שיום אחד נתגעגע אליהן. אבל הבוקר, זה הבוקר שאני אסירת תודה לך, השותף שלי למיטות מוסיקליות שער אתי כל לילה. הבוקר אני אסירת תודה על כך שיש לי אותך במשך השנים שאנחנו לא ישנים".