יצאנו לחופשה עם תינוק בן חצי שנה ונשארנו בחיים

לצאת לחופשה עם תינוק נשמע לחלק מהאנשים כלא חופשה בכלל. קצת כמו חופשת לידה. אנחנו כבר מזמן טענו שזה ה-זמן לצאת לחופשה. פוסט שרץ בפייסבוק וזכה כבר ל-50 אלף חיבובים וכמעט ל-20 אלף שיתופים, מסביר באופן מצחיק מאוד למה זה כן שווה. את הפוסט כתב אבא טרי ומשעשע במיוחד מאנגליה ובעל הבלוג Man vs Baby. תרגמנו לכם את הפוסט:

"אז רק חזרנו מהחופשה הראשונה של צ'ארלי.
אדם אחד או שניים היו קצת שיפוטיים לגבי הרעיון של לקחת איתנו תינוק בן 6 חודשים. "אז אתה לוקח אותו לחופשה?" כן. "בחו"ל?" כן. "למקום חם?" כן. "במטוס?" בנקודה הזו התפתיתי לענות "לא, לין ואני נגיע במטוס וצ'ארלי יסע באוטו ואז נירה אותו מתוך f*cking תותח…

מה שבאמת אמרתי היה: "זה יהיה בסדר". ואתם יודעים מה? זה היה.

הנה כמה דברים שלמדתי מחופשה עם האיש הקטן שלנו.

היתה לנו רשימה מסודרת של מה לארוז, ובתוכה פריט אחד בלבד: הכל.

כמות הדברים שאתה צריך לקחת אתך לשבוע כזה היא מטורפת. זו בערך אותה הכמות של הדברים שהנאצים היו צריכים אתם כדי לפלוש לפולין.

-אל תיקח עגלה יקרה לטיסה. ברגע שאתה עושה צ'ק-אין לטיולון הוא נעלם מאחורי וילון הגומי ונאסף על ידי שני מתאבק WWF שירסקו אותה על הקיר במשך חצי שעה.. לפני שהיא תעבור אל המסלול.

כשתגיעו ליעד – מאיזושהי סיבה לא ברורה תיאלצו לאסוף את מה שנשאר מהעגלה שלך (גלגל) מתוך פס המטען שנמצא קילומטרים משם.

– אחת הדאגות שלנו לגבי הטיסה הייתה שנשב ליד מישהו שיהיה מאוד לא מרוצה מלשבת ליד תינוק כל הטיסה. קיווינו לשבת ליד איזו מבוגרת חביבה, עם פינה חמה בלב לתינוקות. בסוף ישבנו ליד אישה עם פרצוף של חתול שנצלה על האש.

למען האמת, לא היה אכפת לנו. לאחר 6 חודשים פיתחנו עור עבה עבור דברים כאלה. יש אנשים שיש להם בעיה עם תינוקות, בין אם הם ישבו לידם במסעדה או במטוס. אלו הם סוג האנשים שדודתי היקרה נהגה לקרוא להם פרצוף תחת. (כן, אני חושד שאם האשה שישבה לידנו היתה מקבלת אותנו בחיוך, ולא ובגלגול עיניים, היינו מגלים לה כשהיא חזרה מהשירותים שחצאיתה תקועה בגרביונים, ושכולם רואים לה את התחת).

– כאשר חברות תעופה אומרות שיש להן מתקני החתלה הן בעצם מתכוונות למדף.

– להחליף לתינוק חיתול בשירותי המטוס זה אחד הדברים הכי קשים שיש.

– אם התינוק שלך ישב בשקט במהלך הטיסה זה נהדר, אם הוא גם ישן אז בכלל. אם, כמו צ'ארלי, הילד שלך מעדיף 'לעמוד' כל הזמן, אתה יכול להסתכל קדימה, ולהרגיש כאילו גמד רוקד עליך במשך 4 שעות.

– דרכוני בייבי הם, כפי שחשדתי, רמאות. הרעיון שאפשר לזהות ילד גם 5 שנים לאחר הלידה לפי תמונה בה הוא תינוק הוא מגוחך. חוץ מזה אנשי הביטחון בקושי הסתכלו עליו. צ'ארלי יכל לצלוח ביקורת דרכונים עם ציור של גרג וואלאס על בירה (וזה לא היה עולה לנו 50 פאונד).

– לגבי החום. מתברר שלקחת תינוק למדינה חמה זה בסדר. אנשים באקלים לוהט יולדים לא מעט, אז זה קצת מטופש מצדנו לחשוב שאם ניקח תינוק למקום שטוף שמש הם יתפרצו פתאום בלהבות. כמובן צריך להפעיל הגיון פשוט בשעות הצהריים החמות מדי ולמרוח כל הזמן קרם הגנה.

(הערה קטנה על קרם שיזוף. תנו לו להתייבש לפני שאתם מרימים את התינוק, אחרת תרגישו שאתם בהיאבקות עם סבון. צ'ארלי לא היה בסכנה מהשמש כמו שהוא היה בסכנה ממני שהחזקתי אותו כמו סבון מוצק).

– אפילו עם כל אמצעי הזהירות שיש מפני איום השמש. אתה תישרף. אתה תהיה כל כך עסוק בשמירה על התינוק מפני השמש שתשכח את עצמך. בזמן שאני כותב זאת הפנים שלי בוערות. (אני חושב שנמרחתי אולי פעם אחת בכל השבוע הזה). רציתי לחזור עם קצת צבע מהטיול הזה, אבל לא התכוונתי שאני רוצה לחזור כמו בבון.

– חופים חוליים הם רעיון גרוע. תינוק בן 6 חודשים מכניס הכל לפה. כך שבדיעבד, לתת להם לשבת לשחק על ארבעה דונם של אבקת זכוכית זה רעיון קצת גרוע.

– קל יותר להלביש דיונון מאשר לגרום לתינוק להישאר עם משקפי שמש וכובע.

לסיכום, מה שהייתי אומר לכל אחד ששוקל לקחת את התינוק שלהם לחופשה הוא: לכו!

עם כל האתגרים הקטנים האלה לבלות יחד, רחוק מהבית ההרוס החדש שלנו, זו חוויה מיוחדת ביותר.

אני תמיד אזכור את פניו של צ'ארלי כשהוא כיווץ את הבוהן בחול בפעם הראשונה, את העונג שלו לצוף בבריכת המלון על גבו של התנין המתנפח, וההנאה שלו כשישבנו על ספסל והאכלנו ציפור כשאנחנו משקיפים לעבר הכחול העמוק של הים התיכון.

מחיר קטן לשלם כי זה היה באותו הצבע הכחול של העצמות הנרמסות שלי לאחר הטיסה הביתה.