אחרי שהכנתם את הבכור ללידת התינוק, בשעה טובה התחדשתם בילד נוסף. פתאום הדברים מקבלים תפנית קצת אחרת, הבכור נראה ממש גדול, ולפעמים בלי לשים לב אנחנו מצפים ממנו להתנהגות של בוגר, ושוכחים שבסך הכל הוא עדיין קטן (גם גיל 3-4 נחשב לקטן). התפרצויות הזעם מגיעות (חוק מרפי כמובן) בזמנים הכי לא מתאימים, וכאן אתם נדרשים לפתח טקטיקות חדשות ולהצטייד במנה גדושה של סבלנות.

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם במשימה:
1. נסו לרגע להבין את הקושי מנקודת מבטו שלו ולא שלכם. ולמה הכוונה?
גם אם זה לא קל במיוחד, עליכם לנסות לכבד ולקבל את רגשותיו של ילדכם.
אל תאמרו לו: "תתבייש! איך אתה מעז להתנהג כך!" או "למה אתה לא מתנהג כמו אחותך?" "תראה איך אח שלך יושב יפה" או כל מיני משפטים בסגנון.
נסו: "אני מבין איך אתה מרגיש, אבל תצטרך לחכות בסבלנות עד ש.."

2. אל תתעלמו מדבריו גם אם הוא חוזר עליהם כמו תקליט שבור. הראו לו ששמעתם והבנתם אותו. דבר זה ילמד אותו שאמא ואבא עדיין שם בשבילו והאמון ביניכם לא יפגע.

3. השתדלו להיצמד לשגרה היומית אליה היה מורגל עוד קודם.

4. תנו לו להרגיש שהוא כבר גדול והוא כבר לא שייך לאותה קטגוריה של "קטנים". יחד עם זאת אפשרו לו להרגיש גם תינוק מידי פעם.

5. חלקו הכול במידה שווה! זמן יחד לבד, צעצועים, חיבוקים ונשיקות.

6. קבעו לכם יום קבוע שבו אתם רק שלו/שלה והעבירו זמן איכות ביחד.

7. בקשו מחברים וממשפחה לשים אותו במרכז תשומת הלב כשהם מגיעים לביקור.

8. ערבו אותו במה שקורה. למשל, הראו לו איך להרגיע את התינוק על-ידי נדנוד עדין בעגלה/סל-קל.

9. כאשר הילד יראה איך אחיו הקטן בועט ברגליו או צוחק בקול רם ממעשיו הוא ירגיש מיוחד.

והכי חשוב לזכור- אל תענישו את הילד הגדול על הקנאה שלו! זה טבעי. ויותר מזה, זו זכותו.

הילה גפני היא דולה פסוט פארטום, מלווה אחרי לידה ומדריכת הורות ראשונית. לפרטים נוספים לחצי כאן.