ג'ון לנון הגדול אמר שהחיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תכניות. ואני מכירה את ג'ון (כאילו, לא באופן אישי), ואת השירים והאימרות, אבל בחיי שלא נתתי את דעתי ולא חשבתי ושיערתי ולו לרגע שתכניות יום ההולדת שלי, לצד אלמנטים תוצרת חוץ של "בייבי שאוור", יבוטלו לאור כניסתם של החיים לעניין.
ואני לא מתכוונת לביטוי או מושג,
אלא לחיים של ממש.
איך הכול התחיל?
הולד איט.
אני לא הולכת לדבר על איך הכול התחיל בהיבט של זרע וביצית, בעיקר כי עוד לא עברתי טירונות אצל ילדיי ה"בוגרים" יותר, וכל עוד הם לא שאלו איך נכנס תינוק לבטן של אמא, אני לא מתנדבת לגמגם הסבר עקום בעניין.
פאסט פורוורד שמונה חודשים ואני מוצאת את עצמי שנייה לפני יומולדת 30 ומשהו – עזבו אתכם מה וכמה בדיוק המשהו, אבל זה יותר מ-4 ופחות מ-6 ויש הסוברים שזה ה-25 החדש. אני סוברת שזה 25 פלוס ילדים, צלוליטיס והידיעה מתי לשתוק, והיא שווה זהב (!) – כשאני בשמירת הריון, מה שאומר שאין לי יכולת אמיתית לחגוג מחוץ לכותלי הבית.
"אז מה אני אעשה?", הרהרתי ביני לבין הבטן התופחת שלי שהביעה השתתפות בצורת בעיטות פנימיות (או שיהוקים). כעבור דקה, עשר תמונות השראה בפינטרסט וטון וחצי נחשי גומי (כל הריונית וה"קרייב" שלה) עניתי לעצמי בסיפוק: "יום הולדת ובייבי שאוור!". זה אמנם נורא לא ישראלי, אבל אם צ'יזקייק פאקטורי עשו עלייה (תבורכו!) למה לא לייבא גם את העניין הזה? הרי זו סך הכול עוד סיבה למסיבה ואנחנו, כאן בלבנט, דווקא בעד קיום מצוות וזו מצווה גדולה להיות בשמחה.
חלומות מתגשמים בבוהו-שיק
שמחה וטובת לבב יצאתי מכותלי העולם הווירטואלי וחשבתי מה אני יכולה לעשות כדי לקדם את העניין. ובמילים אחרות; אין לי כוח או יכולת לזוז/ לסחוב/ לסדר, וגם לא בורכתי בכישרון עיצובי-דקורטיבי. הטופ שלי הוא לצייר בית ועץ, וגם אז לפעמים סוברים אנשים שגורי האדם שלי הם שאחראים ל"פלא" שספג הנייר. אז חיפשתי ומצאתי נשות מקצוע טובות, מגניבות ומכילות שהצליחו לקחת את ערימת המשפטים השבורים שלי ולהפוך חלום למציאות.
אחרי שהחלטנו על עיצוב הבית והפעלה קטנה למשתתפות – זו אמנם לא מסיבת רווקות (בגד הים שלי מאז לא יסתיר לי עכשיו את הפטמה) אבל צריך משהו שישבור את הקרח – בחרתי פעילות תוכן משותפת ונוטפת סטייל ושולחן קינוחים בקונספט בוהו שיק מלא בפחזניות שעושות חשק לישון בתוכן. בעזרת אפליקציות ידידותיות למשתמשת עיצבתי הזמנה קיטשית להחריד, שיגרתי ל-20 חברות והרגשתי שהנה זה קורה.
הנה, גם בחודש השמיני אני קלילה ומגניבה ומקורית,
הנה אני מצליחה,
הנה זה בא,
הנה אני יולדת.
מה?
כן.
מזל טוב לי!
ערב לפני הבייבי שאוור שלי, יצא הבייבי שלי.
ידוע ש'איטס מיי פארטי' והכול, אבל לדפוק הברזה מהפארטי של עצמך? זה כבר ממש שיא השיאים. בעודי מתגלגלת לחדר לידה ניהלתי מיני חמ"ל, שלחתי את פרטי אנשי הקשר למושלם שלי וביקשתי שיעדכן את כולן במתרחש כי מסתבר שאת לא מפסיקה להיות חולת שליטה גם עם צירי לחץ. להיפך, זו כנראה הסחת דעת מבורכת. צירפתי למוזמנות התנצלות, והבטחתי תוך כדי נשימות ותחנונים לאפידורל שהשואו וויל גו און והאירוע רק נדחה קלות עקב התחייבויות קודמות.
שבועיים אחר כך כולן הגיעו ליום ההולדת שלי שחבר לבייבי שאוור שהפך לאירוע השקה לאפרוח הקטן. החזה שלי כבר היה גדוש בחלב, העייפות החלה לתת אותותיה והשיער כבר הודיע שהוא בדרכו לעטר את המרצפות, אבל כל זה לא הפריע לי. ידעתי שאני יוצאת לרגע קט, שעות בודדות, מהעולם שבו אני אמא לתינוק בן שבועיים. ארוזה היטב בטרנינג פליטות, מקושטת שקיות שחורות מתחת לעיניים ומסבלטת את הכתף שלי לחצי השנה הקרובה עבור חיתול טטרה שיהפוך לחלק מאיברי גופי.
בשעות האלה אני אשב עם חברות, אני אשתתף בסדנת סטיילינג מעלפת ואקח איתי טיפים קדימה בדיוק לתקופה הזו בה הגוף משתנה, הכללים משתנים, הילדים דורשים והחיים מעייפים (אבל הכול נראה טוב יותר עם שמלה שחורה ועקבים!), אני אשתה קצת אלכוהול (ואשאל 80 פעם כמה שעות מרווח עליי לקחת מהשתייה עד ההנקה), אוכל קאפקייק שלם לבד מההתחלה ועד הסוף ואדבר עם חברה שיחה שלמה בלי לעצור כי הגדול ב:"אמממממאאאא הוא לקח לי", האמצעי ב: "אמממא בואי!" והקטנטן בבכי שמזכיר פעיית כבשה וכנראה מעיד שהוא צריך עזרה בשחרור אוויר ויפה דקה אחת קודם.
החיים עצמם
ג'ון לנון הגדול אמר שהחיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תכניות.
החיים שלי מלאים עד אפס מקום בריגוש, דרמה, קושי, כישלונות, הצלחות ואהבות גדולות גדולות. הם לא תמיד פשוטים או קלים, אבל הם הדבר הכי טוב שקרה לי.
ומזל שהכול כתוב כאן כדי שהלילה, כשאקפוץ על הכדור בשעה 02:00 בניסיון להרגיע את מצבו ה"מוגז עדין" של האפרוח שלי, אוכל לקרוא שוב את המילים ולזכור שאני בסדר.
זה בסדר.
אלה החיים שלי.
חיים של אמא.
צילום: דליה שחר.
עיצוב הבית: מיכל זילברשטיין הום סטיילינג.
סדנת סטיילינג: בלה אזולאי ל"סטייליש".
שולחן מתוקים: מאיה שניר, dream catcher, אירועי קונספט.
נועה הנדין, כותבת, בלוגרית ובעלת עמוד הפייסבוק חיים של אמא. לכל הטורים של נועה הנדין לחצו כאן.
