בואו נדבר רגע על הרגלים. אני כל הזמן שומעת משפטים כגון: היזהרו, שמא הוא יתרגל להירדם רק על הידיים או רק תוך כדי ה(ע)נקה, תפרידי בין אוכל לשינה, או תוך כדי תנועה, הוא יתרגל להירדם רק בנסיעה או בעגלה או בכלל במנשא ועוד רבות הדוגמאות.
בואו נתייחס רגע לחשש שמטריד הורים רבים – הבייבי התרגל לישון רק על הידיים. אפתח ואומר כי עצם העובדה שהבייבי מכיר רק דרך אחת להירדם איננה אומרת כי הוא אינו ידע להירדם עצמאית בהמשך, וכי ההרגל ילווה אתכם תקופה ארוכה קדימה. כל הרגל באשר הוא ניתן לשינוי באמצעות התמדה ומסר עקבי, בתהליך הדרגתי תוך מתן מענה לצורך ולבכי. ראיתן פעם ילד בכיתה א' שעדיין ישן על הידיים?
בחודשים הראשונים של התינוק הוא זקוק למגע, תנועה וחום, אל תחששו להעניק לו מענה לפי דרישה. כשהתינוק רגוע ושליו הוא יהיה מסוגל לישון במיטתו, ולא רק על הידיים, בזכות המענה לצרכיו ותחושת הביטחון שהקנתם לו.
ועכשיו נדבר על ההרגל שאתן חוששות שיתקבע בין אוכל לשינה, אותה תלות שאתן יודעות שבהמשך הדרך תהפוך למטרד, ותוריד לכן שעות שינה נוספות מהמעט שנותרו.
שוב אדגיש, החודשים הראשונים לחייו של הבייבי הם קריטיים. מתן מענה לפי דרישה, הרעפת מנות גדושות של חום אהבה הן קריטיות להתפתחותו של התינוק ואלו שיבנו את רשת הביטחון שהוא כל כך זקוק לה כדי לגדול ולהתפתח, וכן, גם כדי לדעת להירדם באופן עצמאי. דבר נוסף וחשוב מאוד שהבייבי זקוק לו, מלבד שינה, כמו כולנו, זה מזון – והרבה ממנו. כבר עכשיו אני מדגישה, יש לי 3 ילדים, כל אחד מהם היה שונה מקודמו, וכך הם שונים מילדים אחרים, מה שנכון לאחד, לא יהיה נכון לאחר.
אתן האימהות של הילדים שלכן ורק אתן יודעות הכי טוב מה טוב לבייבי שלכן. תפעלו לפי אותה תחושה פנימית, לפי אותו קשר אימהי מולד (כל עוד אין בעיה רפואית או הנחיה רפואית אחרת). אחת תספר לכן שהבייבי שלה ישן מגיל חודש לילה שלם ולא היה זקוק לארוחות ולא הקיץ מהשינה, ואחרת תספר כי התינוק שלה בטוח עם שורשים שוויצרים כי כמו שעון כל 3 שעות מתעורר לאכול.
אז מה בכל זאת משותף לרבות מכן? הדאגה כי אם הבייבי ירדם תוך כדי אוכל, הוא יפתח הרגל ללמוד להירדם רק תוך כדי אוכל ולא יידע להירדם עצמאית. כבר בפסקה הקודמת, הסברתי כי כל הרגל באשר הוא ניתן לשינוי באמצעות התמדה ומסר עקבי, בתהליך הדרגתי תוך מתן מענה לצורך ולבכי. חשוב גם שתזכרו כי לתינוק בשנה הראשונה יש מס' קפיצות גדילה, בהן הוא צורך ודורש יותר מזון לטובת ההתפתחות שלו, ולכן גם אם לא היו ארוחות בלילה לתקופה, הן יכולות פתאום לחזור והדרך להוריד אותן שוב היא להמתין לסיום קפיצת הגדילה, ומי שמכירה את שפת התינוקות של דנסטן יכולה פשוט להקשיב האם התינוק משתמש בצליל הבקשה לאכול.
אז נסו לשחרר, זכרו להעניק הרבה חום ואהבה, האכילו לפי דרישה, ואל תלחצו אם הקטנטנים נרדמים תוך כדי אוכל.
"הוא יתרגל למוצץ!"
דבר נוסף וחשוב מאוד שהבייבי זקוק לו, (לא כולם כמובן), זה חפץ המעבר. כל חפץ מעבר. חפץ המעבר זה בעצם רשת הביטחון של התינוק, המקום הבטוח רגשית כשאתם לא בסביבה. כפי שציינתי לא כולם נקשרים לחפצי מעבר.
חפץ המעבר שעליו אדבר הפעם הוא המוצץ. הורים מתחלקים ל-2 בנושא הזה:
▪ אלו שמאוד מעוניינים שהבייבי יקח מוצץ.
▪ אלו שמעדיפים לוותר על התענוג כדי למנוע הרגל שיהיה צריך לנתק בעתיד, כשהילד יסתובב עם המוצץ לכל מקום.
המוצץ עוזר לתינוק להירגע במצבים של כאבי בטן היות ורפלקס היניקה משחרר את השרירים הטבעתיים, ובהקשר של נחמה, עליית אנדרופינים למוח (משככי הכאבים הטבעיים של הגוף), ולכן אני בעד נתינת מוצץ אם הבייבי חפץ בכך.
ואם אתן מודאגות מזה כל כך, הכינו את השטח מראש: השתדלו להציע את המוצץ רק בהקשר של הרגעה ושינה, כחפץ מעבר מרגיע, קשרו בין המוצץ לשינה גם בלילה, גם בשינות היום. נתקו את הקשר של המוצץ כמקור לנחמה ממכה או לתשומת לב, ככה גם לא תמצאו את עצמכם מטיילים עם המוצץ ברחבי הבית או מחוץ לשטח הבית.
ומה עושים כשהבייבי קיבל מכה? הרעיפו חום ואהבה, נשיקות וחיבוקים במקום לתת את המוצץ וכך לא תצרו את ההקשר בין מוצץ לנחמה בכל מקום. תזכרו כשיגיע הרגע שתרצו לנתק את ההרגל, אתן כבר יודעות את ההמשך.
לסדרת הטיפים המלאה של רותם ברזני, "היזהרי הוא יתרגל", לחצו כאן.
רותם ברזני היא יועצת שינה לתינוקות ומדריכת שפת התינוקות של דנסטן. לפרטים נוספים והרשמה לסדנאות של רותם על שפת התינוקות ואיך להרגיע ולישון בקלות, גם לפני גיל חצי שנה, בדרך טבעית, ללא התערבות וללא בכי ממומשך, לחצו כאן.
