הבוקר פורסם טור מצמרר ביותר באתר של הניו יורק טיימס של אמבר סקורה, אשר אבדה את בנה בחודש יולי האחרון כשהיה בסך הכל בגיל שלושה חודשים ביום הראשון בגן.
"כמו שהוא עשה כמעט בכל הבקרים ב-117 הימים שחי, הדבר הראשון שקארל עשה ביום שני ההוא היה לחייך אלי חיוך מלא אור. הוא שכב קצת במיטה בין אביו ואלי והסתכל על שנינו בהנאה רבה. בבוקר ההוא, שהתחיל כמו כל בוקר אחר בשבילו, היה שינוי קטן: אמו חוזרת לעבודה", פותחת סקורה את הטור.
בארצות הברית, כידוע, אין חופשת לידה. מבחינת החוק המעביד לא מחויב לתת כלום ליולדת. חברות רבות כן מעניקות חופשות לידה באופן פרטני, אך אף אחד לא אוכף זאת עליהן. סקורה מספרת שהיא הרגישה בת מזל לעומת חברותיה. העבודה שלה כן משלמת 3 חודשי חופשת לידה, בניגוד לרוב מכרותיה שחזרו לעבוד כבר אחרי 6 שבועות בלבד. סקורה ובן זוגה חשבו לא מעט האם היא תחזור לעבודה בתום חופשת הלידה, והמגבלה העיקרית שלהם היתה ביטוח הבריאות שיש לה מהעבודה. עוד סוגיה בעייתית כידוע במדינה. בן זוגה הוא עצמאי, ועל כן ביטוח הבריאות שלהם ושל קארל משולם על יד העבודה שלה. אחרי חישובים כלכליים רבים, החליטו שסקורה תחזור לעבודה וקארל יכנס לגן. "אז עשינו את הדבר הכי אחראי שיכולנו. אחרי חיפוש רב, המתנות ולא מעט ראיונות, מצאנו גן שנמצא בסמוך לעבודה שלי. כך יכולתי להגיע בצהריים ולהמשיך להניק את קארל ולבקר אותו מדי פעם. על הגן קיבלנו המלצות רבות וזה הרגיש כמו מקום טוב ואוהב בשבילו. הצדקתי את הבחירה הזו בפני עצמי המון פעמים. זהו גן טוב ויש שם תינוקות מגיל 6 שבועות, והוא כבר בן 15 שבועות, ילד בריא וחזק, זה לא שהוא הולך למות שם. אבל כמה שלא ניסיתי לשכנע את עצמי זה לא הרגיש לי נכון".
באותו יום שני בבוקר, מספרת סקורה, היא נסעה ברכבת התחתית כשקארל במנשא עליה והביאה אותו למעון בשעה 9 וחצי. בשעה 12 בצהריים כבר חזרה לשם כדי להניק אותו. כשהגיעה, הגננת כבר היתה על קארל כשהיא מנסה לבצע בו פעולות החייאה. זה היה מאוחר מדי, ושעתיים אחר כך הוא נפטר. הסיבה למוות לא ידועה. עוד היא מספרת כי מה שכן ידוע הוא שאחת הסייעות אמרה לגננת קצת לפני 12 שהיא רואה אותו כאילו נאבק במיטה. הגננת ענתה שהוא בסך הכל מזיז את הרגליים משינה. "אם הסייעת היתה בודקת אותו באותו רגע האם לא היה מת? אני לא יודעת. הגננת גם שמה אותו לישון על הצד, שידוע שזה לא מומלץ. אם היתה שמה אותו על הגב הוא לא היה נפטר? אני לא יודעת. מה שאני כן יודעת הוא שאני אחיה עם השאלות האלה כל חיי".
סקורה לא מאשימה את הגננת. היא לא יודעת אם קארל לא היה נפטר אם לא היתה שולחת אותו לגן. היא כן יודעת שהיא היתה מסתכלת עליו כל רגע שישן, כמו שעשתה עד כה, או שהוא בכלל היה ישן עליה. האשמה היחידה שלה היא כלפי החברה בה אנו חיים אשר אילצה אותה לדבריה "לעזוב" אותו בגיל 3 חודשים. עכשיו היא מנסה לגרום לשינוי על ידי עצומה ברשת אשר דורשת חופשת לידה ראויה בארצות הברית.
אין באפשרותינו לתרגם לכאן את הראיון המלא לכן ציטטנו רק קטעים נבחרים, אבל לא יכולנו להתעלם מהמקרה המזעזע הזה – לאבד תינוק ביום הראשון לגן בגיל 3 חודשים! זה בלתי נתפס. סקורה כתבה את הטור באופן כל כך מצמרר, וכזה שאי אפשר להישאר אדישים כלפיו. הדרישה שלה לאפשר לאימהות להיות עם התינוק שלהן היא הדבר הכי מתבקש והגיוני שאפשר לעשות. הנקודות שהיא מעלה בטור הזה הן כל כך חשובות. וחבל ועצוב כל כך שאלו הנסיבות שלה לכך. אין בי טיפת ביקורת על הורים שמכניסים ילד בגיל כזה לגן, אבל השיטה הזו רקובה ואנחנו חייבות לפעול כדי לשנות אותה. נכון, יכול להיות שקארל היה נפטר בכל מקרה אבל כמו שמסכמת זאת סקורה באופן הטוב ביותר, "הטור הזה לא מדבר על הבטיחות בגני ילדים. זו לא תלונה כלפי מקום העבודה שלי. הטור הזה מדבר על כך שהתינוק שלי מת בשהגחת אשה זרה כשהוא היה אמור להיות אתי".
הדבר הראשון שעולה בראש כשקוראים את הטור שלה הוא הרצון לחבק את סקורה חזק כל כך. אבל הדבר העיקרי, מבלי לזלזל בקודם, שאמור לעשות הטור הזה הוא לחולל שינוי. אבל אמיתי. ולא לחכות למקרה נוסף כזה.
לקריאת הטור המלא באתר הניו יורק טיימס לחצו כאן.
