הכירו, זה אלעדי בני השני.
זו תמונה שלו מלפני 4 שנים. אם תסתכלו ממש ממש טוב תוכלו להבחין בקמט בין הגבות. עד היום אנחנו זוכרים את הקמט הזה. "קמט של עצבים", קראנו לו. אלעדי נולד עם המון גזים, פליטות מרובות, אי שקט, ובכי ממושך "לא מוסבר" לפעמים גם למשך שעתיים. הוא היה נרגע רק כשהיה מריח אותי. בתמונה הזו ספציפית הוא רגוע ומחייך, אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם…
אלעד נולד שנה ושלושה חודשים אחרי ליהי בכורתי, שהיתה תינוקת שלווה, חייכנית, רגועה ונעימה.
אצל ליהי הכל היה ברור. הבכי שלה היה מובן והיה בדפוס קבוע, כל 3 שעות האכלה-זמן שינה-זמן משחק.
ובעוד שבעלי ואני טיפלנו ביחד בליהי, והוא היה נשאר אתה בהיעדרי, באלעד – העדיף שאני אטפל. לדבריו, הבכי של אלעד לא היה הגיוני – הוא לא רעב, הוא לא עייף, החיתול יבש, והוא מתנחם רק אצל אמא.
הבכי התמידי הזה גרם לי לתחושת חוסר אונים. אבל אסור להראות לילד שלי חוסר אונים – הרי אני אמא שלו וצריכה להיות חזקה בשבילו, לא? תחושת חוסר האונים הולידה ייסורי מצפון, דבר שהחמיר את הלחץ שהייתי נתונה בו, וכתוצאה מכך את הסטרס של אלעד. מעגל שוטה מתסכל.
אך, הפלא ופלא בסביבות גיל 7 חודשים אלעדי הפך ל"תינוק חדש", שמח, רגוע, שליו וברור.
מה קרה בין לבין? כאשר אני חושבת על התקופה הזאת אני יכולה רק לשער, אולי הגזים פחתו והריפלוקס הפסיק להציק, אולי זה היה דבר מה אחר. גם הרופאים לא מצאו דבר ולכן גם הם שיערו השערות שונות, וסיכמו באמירה ש'יש תינוקות בכיינים שבוכים סתם' או 'כי הם תינוקות'.
ואז, בהריון השלישי החלטתי שאני חייבת למצוא את ה"דבר" שיקל עלי ועל משפחתי את ההתמודדות הנוספת, כי מה יקרה אם יהיה לי עוד תינוק בוכה ולא תינוק שליו ורגוע?
בחיפושי נתקלתי בשפת התינוקות של דנסטן.
גיליתי מחקר אקדמי שארך למעלה מ-10 שנים, שבעזרתו ניתן לדעת ולהבין ב100% מה צריך התינוק שלי (ולא רק הוא). 30 לאומים נבדקו במחקר ומסתבר שזאת שפה אוניברסאלית!
קראתי והתלהבתי. אבל הסקפטיות חלחלה וחשבתי לעצמי , ילד שלישי, כמה כבר אפשר לחדש לי? הרי הסתדרתי עם השניים הגדולים. חשבתי על ההתמודדות עם אלעד והחלטתי, בעצם למה לא?!
נרשמתי ללימוד השפה ונשביתי בקסמה.
קיבלתי כלי שבעזרתו אבין את התינוק שלי מהרגע הראשון בחדר הלידה ועד הגיל שבו יתחיל לדבר!
עם בני השלישי, איתני, זכיתי במתנה. כבר מהשנייה הראשונה הבנתי אותו. זכיתי להבין בכל רגעי הבכי, משבר, שמחה, חוסר נוחות, או חוסר שינה. מיד הבנתי מדוע ומהיכן מגיע הקושי שלו. לא היו ניחושים יותר. הכל היה כל כך ברור.
לא יכולתי שלא להצטער על כך שלא היה בידי את הכלי המופלא הזה כשאלעד שלי היה תינוק – כמה סבל ותסכול היה נחסכים ממנו, מבעלי וממני, כמה בכי, לחץ ודאגות.
נכון, זה לא קסם וגם עם השפה ישנן רגרסיות אבל, גם כשהיו רגרסיות כל שנדרשתי לעשות היה להקשיב ולהתבונן והתשובה הופיעה מאליה. כך למשל נוכחתי שאפילו מגע של בד מסוים מפריע לבני וגורם לאי נוחות וחוסר שקט, ואילו לאחר שהלבשתי אותו בבגדי כותנה הוא נרגע והתפנה לשינה.
בלידה השלישית נולד לי ילד מדבר ויחד עמו נולדו הביטחון, השליטה והרוגע האמהי.
עם בני השני היה לי חוסר רציני של הכלי הזה, אבל הסתדרתי.
מסתדרים, אתם יודעים.
מקבלים את זה שהתינוקות שלנו בוכים.
מקבלים את הביקורת הבלתי נגמרת של הסביבה והעצות: הוא בטח רעב/קר לו/ למה את מחזיקה כך ולא אחרת/ לא הייתי מרדימה על הידיים במקומך, הוא יתרגל ואת תסבלי מזה.
הביטחון האימהי סייע לי לנטרל רעשי רקע ולהבין שאם איתני זקוק לחום גופי או לקרבה אליי כדי להירדם, ארדים אותו על הידיים ללא חשש שמא "יתרגל" או "יתמכר" לצורת ההרדמה הזו. כי במקרים אחרים, בהם לא היה לו צורך כזה, איתן היה נרדם בכוחות עצמו.
דנסטן עוזר להבין באופן מדויק מה הצורך הפיזי המיידי, ומקל על מתן מענה אימהי הולם. אם התינוק שלך לא מצליח להירדם למרות שהוא עייף – סייעי לו. אם הוא רעב, גם אם זה באמצע הלילה – האכילי אותו. כל עוד את לא מאכילה אותו סתם כי הוא התעורר בעוד שהצורך האמיתי שלו אחר. ועם דנסטן, למדתי להבחין בין המקרים השונים.
השפה גורמת לי לעצור להקשיב לבקשותיו של הילד שלי, ולתת לו מענה מדויק.
חיי השתנו מקצה לקצה ואני מזמינה אתכן לגלות את העולם הזה וליהנות כמוני מתינוק מדבר, מתינוק שמסביר בדיוק מה הוא זקוק ללא צורך בניחושים, תסכול וסטרס. בואי ליהנות מהשבת הכבוד לאינטואיציה האימהית, שלעתים נבלעת בקולות הרקע של הסביבה, ושל שלל מומחים מטעם עצמם שמרגישים צורך לחלוק איתך את ניסיון החיים ההורי שלהם.
אין ספק שמאתגר להיות אמא. אבל האמת היא שזה לא חייב להיות עד כדי כך קשה. וכשהתקשורת עם התינוק שלך זורמת, את יכולה להתפנות לחלק המהנה, המתגמל והכל כך משמח של האמהות!
רותם ברזני היא יועצת שינה לתינוקות ומדריכת שפת התינוקות של דנסטן. לפרטים נוספים והרשמה לסדנאות של רותם על שפת התינוקות ואיך להרגיע ולישון בקלות, הרבה לפני גיל חצי שנה, בדרך טבעית, ללא התערבות וללא בכי ממומשך, לחצו כאן.
