בתחילת ההיריון כבר מזהירים אותך מברברת על חוויות לידה עם נשים אחרות, ואם כבר לשמוע – אז רק חוויות טובות. מפמפמים לך על התאהבות ממבט ראשון ועל כמה זה מוסיף לזוגיות. תשעה חודשים בהם כולם מכינים ומדריכים אותך לצפות להכי טוב, מטרפדים בשבילך את האמת שתגיע ברגע בו תיפתח דלת בית החולים ודלת הבית תיסגר. אף אחד לא מספר על הכאוס, על הלילות בלי שינה, העייפות שמובילה לעצבנות, על הבכי והבדידות, על כך שלא בהכרח תתאהבי בתינוק/ת שלך מיד אחרי הלידה וגם לא מה יקרה לזוגיות שלכם כשתשובו הביתה.
גם בזוגיות מנצחת ומלאת הבנה ורגישות, הכפייה המהירה לשינוי המתרחשת אחרי הלידה תחולל סדק או הוריקן קתרינה, ולקיחת האוויר שלכם להמשך המסע תלויה בחוזק הזוגי ובכמה היה קשה לשניכם לשאת מבחינה רגשית את ההיריון. החדשות הטובות הן, שאתם לא לבד. החדשות היותר טובות הן, שזה חולף ומקפיץ את הזוגיות כמה מדרגות למעלה לגן עדן. אז למה זוגיות אחרי לידה היא עניין לא מדובר?
בואו נתחיל מהסוף. עצה שלי: במקום סלקל מתנה בקשו מספר מפגשים לטיפול זוגי רק בשביל להתיישר ולהיות על אותו גל. ואם כבר טיפול זוגי, תסתכלו על זה כדרך אחרת ללמוד לתקשר ולנתח סיטואציות. אף אחד לא אמר פסיכואנליזה, אבל אולי כמה מפגשים מהירים ונקודתיים ייתנו לכם רוח גבית. ואם לא, אז תעצרו שניה לפני המילים האימפולסיביות המרושעות והעייפות. תראי אותו מנקודת מבט שלו ואתה תתבונן בה, תכיל עוד טיפה. תראי איך הוא נושם לרווחה ושנייה אחרי כבר נמצא בנפילת מתח ממאתיים אלף רגל וכמה הכתפיים שלו כבדות, בטוח שהנה הוא קיבל את האישה שלו בחזרה – את כבר לא מפלצת ולא הורמונלית, אפשר לחזור לבקרים רגועים נטולי בכי ושום צלחת לא תעוף באוויר. תגידי לו שזה לא נכון, תגידי לו שיחכה מעט עם פנקס פנדורה ושזה עדיין לא הזמן להישבר ולהכניס את כל המילים היפות שיש לו רק בשבילך לתוך הבויידם.
תגידי לו שאת צריכה מקלחת חמה אחת נטולת חרדות ופחדים. תגידי לו שעדיין לא הסתכלת שם למטה וזה מרגיש לך שאת כבר לא מכירה את עצמך, שהאינטימיות שלך לעצמך מתה. תהיי שם להקשיב למה שעובר עליו, תתענייני. תשתפי בתחושה שלך שאת אולי מרגישה קצת משעממת כי את כל היום בקקי ופיפי ואין לך יותר מדי מה לספר.
תגיד לה אתה כמה אתה מתגעגע לחבק אותה, ללטף אותה בעדינות וכמה אתה זקוק למילה חמה ואוהבת, לדעת שלא הפכת למטלה בפני עצמה ושאתה לא חייב להרגיש שכרגע אתה ממוקם בסוף סדר העדיפויות שלה. תפנה לה עד קצת מקום גם אם הלב שלך מתכווץ. ככל שתעבד את חווית הלידה שלה, ובצורה רגישה ומלאת הקשבה מצידך, כך תעברו את זה מהר יותר. ואת, חכי מעט עם הרצון לגרום לו להתחבר לתינוק/ת אם זה עוד לא קרה. גם לך לא בטוח שזה יקרה ישר. כל דבר בעתו ובזמנו, ואם זה לא קרה כמה ימים אחרי הלידה זה יקרה בעוד חודש או יותר, ופתאום תקלטי בזווית העין איך הוא מתבונן, מחזיק ומלטף ברכות מערסלת וטהורה. תחמיאי לו ותגידי לו כמה הוא מקסים ואבא מופלא, וגם אם מאוד מתחשק לך להעיר לו על איך מחתלים נכון, תשמרי את זה לרגע אחר. לטפי אותו ותגידי לו שזאת תקופת הסתגלות, שהחיים לא נגמרו והוא עוד יחזור להיות בעשייה. תבקשי ממנו אמפתיה לכל נקודה בגוף שלך, דברי אל האיש שלך.
תעשו לכם לו"ז גם לדברים שלכאורה נראים טריוויאלים כמו, שיחה יומיומית הנוגעת רק לשניכם ואינה ביקורתית או מנהלתית, זמן מזמוזים שבליטופה של יד תזכירו אחד לשנייה כמה אתם טובים ונהדרים ביחד ולחוד. זה לא הזמן לדבר על בעיות זה הזמן להביא פתרונות, תרפו ממילים הנשלפות באוויר בבוקר לחוץ ואל תיתפסו על קטנות, זאת גם הלידה הפרטית של הזוגיות המופלאה שלכם. זאת שתראה לכם את טובת השניים מן האחד.
יעל דור, אמא של אמה ונשואה לשחר. עוסקת בכתיבת מיקרו קופי לדיגיטל ואפליקציות, צלמניה חובבת ואלופת המטבח. חולמת להיות מיילדת ולהופיע על שער לאישה. לכל הטורים של יעל לחצו כאן.
