אין ספק שלגדל ילד עם הפרעות קשב מהווה לעיתים אתגר לא פשוט. החל מההתלבטות לגבי השימוש בתרופות מאזנות (ריטלין, קונצרטה, והיתר) דרך המבטים והאמירות של הסובבים וכלה בהתנהלות היום-יומית בבית, ובניסיון להשתית סדר יומי קבוע, פחות או יותר.

איזו החלטה שלא קיבלתם בדרך – גם אם בחרתם בכיתה קטנה, ובשימוש בכדור שיסייע לילד שלכם להתמקד קצת יותר בקלות בזמן הלימוד, הרי שבשעות הצהריים הילד חוזר מבית הספר, או מהגן, ואתם נותרים להתמודד אתו עד שעת השינה.  ובואו נודה בזה, לעיתים השעות האלה לגמרי לא פשוטות.. השיעורים, המקלחות, ארוחות ערב וכיבוי הטלוויזיה לפני השינה, כל אלה יכולים להחוות לעתים על ידי הורים לילדים שסובלים מהפרעות קשב כאתגר אחד גדול ומתמשך.

הורים רבים מרגישים שהילד לא באמת מקשיב להם, אלא 'עושה דווקא', ומקשה עליהם. למרות שחלק מההתנהגות אכן יכולה להיות חלק מהמאבק בין הילד לבין הוריו, לרוב  – הילד שלנו באמת לא שומע אותנו. במקרים אחרים הוא שומע, ואף מתכוון לעשות את מה שביקשנו – עד שמחשבה אחרת חלפה במוחו והוא כבר הספיק לשכוח את הבקשה שלנו ואת הפעולה שהתכוון לבצע.

אז קודם כל, על אף הקושי, חשוב לזכור לא להיעלב ולא להתעצבן אלא להבין שבאמת קשה לו/לה להקשיב. וזה לא אומר שהם אוהבים אותנו פחות, לא מכבדים אותנו או מנסים להקשות עלינו במתכוון – לפעמים הם באמת באמת משתדלים ולא מצליחים.

דבר נוסף שצריך לזכור שבנוסף לקושי להקשיב ולהחזיק מחשבה לאורך זמן – קשה להם במעברים.

המעבר הטבעי, מבחינתנו, בין עבודה לפנאי, או בין לילה ליום (וחלקנו עדיין צריכים שלושה- ארבעה נודניקים של שעון מעורר בבוקר) קשה להם יותר ומתבטא בצורך במעברים ארוכים יותר.

אז מה בכל זאת עושים?

בוחרים את הקרבות שחשובים לנו ביותר, או במילים אחרות – מתעדפים

קודם כל מחליטים מה יותר חשוב ומה פחות. לא נוכל, וגם לא נכון מצדנו להיאבק אתם על הכל, ולכן חשוב לסדר לנו סדר עדיפויות שלנו על מה אנחנו יכולים לוותר ועל מה לא. איך מחליטים? כל משפחה והערכים שלה. יש כאלה שמבחינתם מקלחת וצחצוח שיניים על בסיס יומי אינם ניתנים לוויתור. יש משפחות שמבחינתן ניתן להגמיש מעט את העניין הזה, ואם פעם או פעמיים בשבוע הילד לא יתקלח/יצחצח, זה בגדר הסביר. יש בתים שבהם מוקנית חשיבות רבה לסידור החדר על ידי הילד, ואחרים בהם לאימא לא אכפת לסדר אחרי ילדיה, בשלב זה. זה לא אומר שזה לא חשוב. רק אומר שעשיתם סדר עדיפות איפה להשקיע את האנרגיות שלכם ושל הילדים.

לוקחים מרווחי זמן נדיבים

אחר כך מסדרים את היום גם בשבילם. אם לוקח להם להתעורר בבוקר רבע שעה – אז לפנות 20 דקות למטרה הזאת ולא לנסות לזרז ולהבין ששוב יצאנו עצבנים ובאיחור. ככה הם ילמדו איך להתייעל ולהתארגן ואנחנו נצא בזמן. אותו דבר בסוף היום – לוקח עשרים דקות מהרגע שהנחינו אותם לראשונה להיכנס למקלחת ועד שהם אכן נכנסו להתקלח? ניקח זאת בחשבון, ונסדר בהתאם את ארוחות הערב, והשינה. כשנדע מראש שייקח זמן מסוים נוכל לוותר על המאבק סביב המקלחת והמקלחת תהיה נעימה, מרגיעה ואפשר יהיה אפילו לשחק וליהנות מהזמן המשותף.

מכינים את עצמנו לחזרתיות המחויבת

לקחת בחשבון שיכול להיות שנצטרך להגיד את אותו דבר כמה פעמים (מזכירה – זה לא בכוונה פשוט ככה המוח שלהם עובד). כאשר נחליט שהדברים נאמרים כל 5-10 דקות, משהו כמו 4 פעמים – גם בפעם הרביעית נהיה רגועים, הטון של קולנו לא יעלה והאווירה תהיה נעימה יותר.

לא הכל יצליח, וזה בסדר – עקומת למידה משותפת

חשוב לציין שתלמדו עם הזמן שיש דברים שלא משנה כמה נבקש – הם יתקשו ויהיה להם מסובך לשלב זה. גם פה הבחירה בידינו. אפשר להניח ולהחליט לעשות בשבילם וככה לעזור להם במעבר.

למשל – להודיע בתחילת התכנית שבסופה סוגרים ונכנסים למקלחת. להזכיר שוב באמצע התכנית, לתזכר שוב 5 דקות לפני הסוף (כמובן שהכל תלוי גיל וככל שהילד קטן יותר מרווחי הזמן יהיו תכופים יותר). כאשר הילד אינו מצליח, לתת לו הזדמנות לסגור ואם מתקשה – להחליט שאנו סוגרים את הטלוויזיה בשבילו והיידה למקלחת.

כאשר לא נרים את קולנו, התסכול שלנו יהיה מווסת כך גם הילד יוכל להרגיש חוויות הצלחה ולא כישלון ותסכול. רבות הפעמים שהילד שומע את הרמת הקול שלנו והתסכול (בכל זאת סוף יום וכל אמא היא גם אדם ולא סופרוומן) ומרגיש מצוקה וכישלון כי אינו באמת מבין למה צועקים עליו. מבחינתו, ביקשו ממנו רק פעם אחת והוא הבטיח לבצע – הוא הרי לא שמע את הפעמים האחרות ולא שם לב לזמן שעבר ממועד הבקשה.

לכל ילד והורה יש אסטרטגיות שעוזרות לו להתמודד עם קשיים. תנו דוגמא אישית ותשקפו לו איך אתם מתמודדים עם קשיים דומים. שבו עם הילד ונסו למצוא ביחד מה יעזור לו. אם מרגיש מאוד חסר מנוחה – שיחשוב על דברים שאוהב, שישחק בכדור לחץ וכו'. אם קשה לו לזכור דברים – תלמדו אותו להשתמש בטבלאות וסימונים. לא מצליח להתארגן ולסדר את היום – שבו ותראו לו מה כדאי לעשות קודם ומה אחרי לפי מה שקל לו, המהיר יותר וכו'.

וזכרו – גם לכם יהיה קשה ללמוד במקביל כמה דברים. תתמקדו כל פעם באסטרטגיה אחת ושינוי אחד. ככה תישמר לכם יותר אנרגיה וסיכוי הלמידה של הילדים יגדל. ואל תתחילו מהבוקר. הבוקר הוא זמן לחוץ שמקשה מאוד לגייס סובלנות ורוגע.

הסוד בשתי מילים:

סבלנות ותכנון. קחו והקדישו זמן איכות, תיהנו מהם והם מכם ובסוף היום, אחרי כל העבודה הקשה, הביטו בהם ישנים ושלווים… ובטוח תיזכרו שהמכלול שלהם הוא הרבה מעבר להתמודדויות ואתגרים.

נעמה רבינוביץ עם-שלם היא יועצת משפחתית-זוגית, מטפלת משפחתית זוגית בגישה אינטגרטיבית,מומחית בהתמודדות עם הפרעות קשב וייעוץ חינוכי.