מאת: חופרות
19.10.2014
גם אם לא קראתן את הטור של דנה ספקטור בסוף השבוע האחרון (17.10), בוודאי יצא לכן לשמוע כמה טענות והתקוממויות עליו. בטור היא מספרת על חברה שלה שיושבת בבית ורק מניקה, כעצת יועצת ההנקה, וסובלת מכל רגע. ספקטור יוצאת כנגד הדרישה החברתית להניק בכל מחיר. "תגידו לי, בבקשה, מה פשר הטירוף הזה סביב ההנקה? לא, ברצינות, שמישהו יסביר לי מתי ואיך זה נהיה מקובל להסתער על אישה דקה אחרי לידה ולהטיף לה שזהו, מעכשיו והלאה עליה לשלוף את צמד הכדורים שלה בכל פעם שהתינוק רוצה ולהתעלם בגסות מכל 170 הסנטימטרים של הבן אדם שמחוברים לזוג הבלוטות."
על בחירות ורגשות אשם של אמהות
תרדו לי מהציצי הוא כבר תפוס
אני לא תמיד נראית כך כשאני מניקה
וידאו? אצלך זה יתקע
אלו עוד המילים העדינות בהן היא משתמשת בטור, בהמשך בדרכה הצינית והבוטה היא מדברת על כך שלא ברור לה מה הבעיה באשה שרוצה לשמור על הציצי שלה כמו שהוא, שבעיניה צבוע לדבר רק על הנקה ולהוציא את התינוק לפיח ולעשן סיגריות, שלא ברור לה למה "להציל" את ההנקה על חשבון האמא הסובלת ומספרת כיצד הבחירה שלה לא להניק הביאה עמה שנה ראשונה מאושרתשל שינה ושל חלוקה שווה בינה לבן זוגה.
וכמובן שתגובות לא אחרו להגיע לכאן ולכאן. הרשת געשה בפוסטים בפייסבוק של תגובה לטור המדובר. אפשר להתקומם כנגד הטור הזה ולהגיד שמדובר באשה ובאמא אגואיסטית שרק חושבת מה לה טוב (ושלא לדבר על כך שהנקה, כמו כל דבר אחר, לא כל יום באה לך הכי טוב בעולם. גם לקלח תינוק זה לא משהו שתמיד בא לעשות. מן קטע כזה), אפשר להצדיק את הטור הזה ולטעון שהכי חשוב זה אמא מאושרת (שאגב תמיד הכי חשוב לילד זה הורים שטוב להם – בזה אין ספק), אבל מה שלא ברור זה למה הנקה יוצרת כל כך הרבה אמוציות בין אם זה אצל מניקות מושבעות ובין אם זה אצל אמהות שבחרו לא להניק.
הרי יש עוד כל כך הרבה בחירות שאנחנו בוחרים כהורים ביום יום, שהן לא פחות חשובות, נוגעות לבריאות וכו', ומשום מה הנקה זה מן טאבו שכזה שגורם להמון כעסים. שזה ממש מוזר. מדובר באחד האקטים הטבעיים ביותר בעולם, וכן, ברור שלא לכולן זה הכי מובן בעולם, שזה גם בסדר. ויש אמהות שטבעי להן לישון עם התינוק ויש כאלו שלא. ויש אמהות שטבעי להן לשים את התינוק במנשא ולא בעגלה ויש כאלו שלא. יש אמהות שטבעי להן לחזור לעבודה אחרי כמה חודשים, ויש כאלו שלא.
בהריון כולם יודעים מה את צריכה לעשות. כשאת אמא ה"כולם יודעים" הזה הופך להיות הרבה יותר קיצוני. זה מרגיז, אבל האמת שיותר מזה שכולם יודעים, גם את לפעמים נשאבת למקום הזה ואומרת לאמהות צעירות מה הכי כדאי להן לעשות, איזה מנשא הכי מומלץ ולמה הן חייבות אבל ממש חייבות להניק. איכשהו הדבר שהכי הרגיז אותך שעשו לך, הופך גם למשהו שאת נשאבת אליו.
פעם היתה קהילה שגידלה את הילדים ביחד, היום קבוצות פייסבוק מחליפות את הקהילה הזו. וזה נפלא שיש משהו כזה. וזה נפלא להתייעץ, וזה נפלא להרגיש שמגדלים ביחד. אבל יהיה הרבה יותר נפלא אם נתרגז פחות מטורים (אגב, אכן מרגיזים) של דנה ספקטור, ובאופן כללי שלא אנחנו ולא ספקטוריות אחרות יגידו איזו אמא אנחנו צריכות להיות.
