בדרך כלל נהוג להתייחס ללידת פג כלידה מוקדמת. לידה שמתרחשת לפני שמלאו לעובר 37 שבועות מלאים ברחם אמו. בדרך כלל מתייחסים למצבו הבריאותי של הפג, לחוסר הבשלות שלו לחיים מחוץ לרחם, לעובדה שהעובר לא השלים את תקופת ההתפתחות שלו מבחינת המערכות הגופניות, לסיכונים שהוא חשוף אליהם, לסיבוכי פגות למעקבים ולבדיקות.
הפעם אני רוצה לתת במה לנו ההורים לפגים, לדבר רגע עלינו, על הטלטלה הרגשית שאנו עוברים, לתת ביטוי לרגשות, התחושות, הלבטים, המחשבות וההתמודדות במסע הזה שנקרא הורות מוקדמת.
לידת פג קוטעת את המהלך התקין של ההיריון וקוטעת את התהליכים הפסיכולוגיים והרגשיים שעוברים ההורים בתקופה הזאת של תשעה חודשים. מרגע ההחלטה להיכנס להריון ובמשך ההיריון כולו ההורים עוברים, גם אם באופן לא מודע, תהליך של הכנה להורות – מעין תקופת הסתגלות פסיכולוגית.
בספרו, "הולדתה של אם", מתאר דניאל שטרן את התהליך הפסיכולוגי, קרוב לוודאי לא מודע, שמתרחש אצל אימהות. הוא מסביר כי במהלך ההיריון "כל אם בונה בצורה מנטלית את תינוק החלומות שלה….בין החודש הרביעי לשביעי האימהות נותנות דרור לדמיון ובמשך כל הזמן הזה התינוק מצטייר בעיני רוחן בצורה רחבה יותר… במהלך החודשים השמיני והתשיעי …האם מתחילה להרוס את התינוק המדומה… בזמן הלידה התינוק האמיתי והתינוק המדומה יפגשו לראשונה, והאם לא יכולה להרשות לעצמה שיהיו הבדלים גדולים מידי בינהם."
מובן שאשה שיולדת טרם הזמן נמצאת עדין בשלב "התינוק המדומה" שהוא אידאלי ולא מציאותי ולעומת זאת נפגשת עם מציאות שבה מראה התינוק שלה רחוק עשרות מונים מן התמונה האידאלית שבמוחה – זהו פער קשה מאוד לגישור.
הצפה של רגשות
הלידה המוקדמת תופסת את ההורים בדרך כלל בהפתעה והרבה מאוד פעמים הלידה עצמה מתרחשת במהירות וכמצב חירום. גם אם קדמו ללידה, היריון בסיכון, אשפוזים או טיפולים שונים וגם אם הצוות הרפואי מזכיר את האפשרות של לידה מוקדמת, מתברר שרוב ההורים לא באמת מאמינים שזה יקרה ובוודאי שלא יכולים להכין את עצמם לעוצמת הרגשות של החוויה המטלטלת הזאת.
רגשות של הלם ופחד מפני הלא נודע וחוסר וודאות למצבו הנוכחי והעתידי של הפג באים בעוצמה גדולה. ולעיתים באים לידי ביטוי בחוסר רצון לפגוש את התינוק ולהקשר אליו. כאשר פוגשים את התינוק חלק מההורים חשים דחייה מן המראה העוברי, המחובר לאינסוף צינורות וכאמור שונה כל כך מתינוק החלומות השמנמן והורדרד. נוספות לכך תחושות אשמה וכישלון (בדרך כלל של האם) על כך שלא עמדה במשימה "הפשוטה" לכאורה של להיות בהיריון. על אף שבאופן גורף אין שום אחריות הורית ללידת פג. תחושות של חוסר אונים וחוסר מסוגלות הורית אף הן נפוצות בשל העובדה שלא ניתן להורים לממש את תפקידם בטיפול בתינוק ובמילוי צרכיו. הורים רבים תוהים האם התינוק יכול בכלל לחוש את נוכחותם ולהבדיל אותה מהמגע והטיפול של אנשי הצוות.
במקרים של פגים שנולדו בשבועות מוקדמים מאוד ו/או במשקלים נמוכים מאוד אין כמעט אפשרות של מגע פיזי עם ההורים והדבר מקשה עוד יותר על יצירת קשר וחיבור. תחושת בדידות גם היא אופיינית כיוון שהרבה מאוד פעמים הסביבה אינה מבינה לעומק את קשת הרגשות העניפה של ההורים, את ההשלכות של הלידה המוקדמת על מצבם הרגשי, ומופתעת בעצמה מהמצב. התגובות, שלא באשמתה, הרבה פעמים לא מותאמות. ההורות המוקדמת היא מסע מטלטל, ריצה למרחקים ארוכים מלאה בהתמודדויות.
כאמא לארבעה פגים וכאשת מקצוע, כתבתי עבורכם מדריך מפורט שיכול לסייע רבות בהתמודדות עם לידת פג ואני רוצה להעניק לכם אותו במתנה. להורדת המדריך לחצו כאן.
עידית אורני היא יועצת משפחתית ומדריכת הורים, מתחמה במתן ליווי ותמיכה להורים לפגים החל משלב השהות בפגייה ולאורך כל הדרך. לפרטים נוספים ולהתייעצות עם עידית לחצו כאן.
