ושוב הרשת גועשת סביב מחקר חדש שנוגע בעצבים החשופים של הורים טריים ועייפים. והפעם, כך זועקות הכותרות, הוכח מעל לכל ספק כי אימון שינה הכולל פרקי בכי מתמשכים אינו מזיק לתינוק. מנגד, קיימים מחקרים רבים הטוענים את ההיפך הגמור, ומדגישים כי בכי ממושך מעלה את רמות הסטרס של התינוק עד לכדי שינוי של ממש בקשרים הנוצרים המוח, ואפילו מעלה את הסיכון למחלות הקשורות במתח בבגרות.
בזמן שהחוקרים וההורים מתגוששים מעל לדפי כתבי העת וקבוצות הפייסבוק, חשוב לי, עוד לפני שאתייחס למחקר עצמו, לשיטותיו ולתוצאותיו – לתהות לגבי נחיצותו.
ילד צעיר נופל ונחבט בברכו. כואב לו. הוא בוכה. מדובר בשפשוף, וכנראה שאמבולנס או מסוק חילוץ לא יוזמנו. רוב מוחלט של ההורים יידע מה לעשות – לגשת אל הילד, לחבק אותו, ללטף אותו, לתת לו חיבוק חם ומכיל, ולאחר זמן מה אולי לנסות להסיח את דעתו.
כך עושים הורים, כך עשו מקדמת דנן, כך עושים בישראל וכך עושים בברזיל, בקנדה, ברוסיה ובסין. אין אף הורה אחד שיבקש לראות מחקרים שמראים שזה הדבר הנכון. אין אף הורה שישאל את עצמו – מה יקרה אם לא אחבק אותו? מה יקרה אם אשאיר אותו לבכות לבדו? האם ייגרם לו נזק ארוך טווח? האם זה יפגע במסלולים העצביים הרכים המתפתחים במוחו הצעיר? מה אומרת הספרות המקצועית?
מדוע אם כך, נוצר בכלל הדיון סביב שיטות ה- CRY IT OUT? במה שונה בכי של תינוק בן חודשים ספורים, התלוי בכל צרכיו בהוריו, מבכיו של בן הארבע שהשתפשפה ברכו? מה קרה לתרבות המערבית שהיא בכלל צריכה לקבל גושפנקה ממחקרים אקדמיים שאומרים לה שזה בסדר להשאיר תינוק לבכות לבדו? איפה השארנו את האינטואיציות הבריאות והאינסטינקטים ההוריים בדרך למחקר שמראה לנו, בכלים קהים ועמומים, שזה "בסדר" מבחינה מדעית לתת לתינוק חסר אונים לבכות באופן מכוון ושיטתי?
איני יודעת באיזה שלב בהתפתחות שלנו הגענו למצב בו אנו זקוקים למחקר כדי להחליט אם להתעלם או להיענות לבכי של התינוק שלנו. זו שאלה חשובה שכל הורה צריך לשאול את עצמו. כשתינוק בוכה, התגובה הטבעית של כל הורה תהיה לחוש אליו. כך עושות חתולות. כך עושות לביאות. כך עושות שימפנזות. כך עושות ועשו אימהות לגורי אדם במשך אלפי שנות אבולוציה.
הבטן מתהפכת והדופק עולה כשהתינוק שלנו בוכה, והאינסטינקט שלנו מנחה אותנו לגשת אליו במהירות ולעשות הכל על מנת שירגע. ההחלטה לפעול כנגד האינסטינקט הזה אינה החלטה אקדמית, היא החלטה ערכית ומוסרית, ולכן אני באופן אישי מאוד מסתייגת מהמחקרים העוסקים בסוגיות מסוג זה.
בנוסף, העובדה שהממצאים משתנים כל כך ממחקר אחד למשנהו ממחישים עד כמה הנושא מורכב וקשה לבחינה, ואני בספק אם אי פעם נצליח לקבל תשובה אמינה בנושא זה.
מלבד הסוגיה הערכית שתיארתי, אני ממליצה להתייחס אל מחקרים מהסוג הזה בחשדנות רבה, מכמה סיבות:
משתנים מתערבים
יש כל כך הרבה גורמים המשפיעים על איכות השינה של התינוק, שאינם ניתנים לבידוד. גיל התינוק, השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא, מצבו הבריאותי, מאפייני התזונה שלו, והאוירה הכללית אליה הוא נחשף בבית – כל אלה משפיעים על שנתו ואינם ניתנים לשליטה על ידי עורך הניסוי.
מדגם מייצג
אוכלוסיית הנבדקים במחקרי השינה של תינוקות היא תמיד מצומצמת, הן מבחינה מספרית והן מבחינה תרבותית, וקשה להסיק ממנה על כלל האוכלוסייה. בנוסף, אין שום התייחסות לגישה ההורית הכללית של ההורים ולתנאי הגידול של הילדים (האם יונקים או לא, האם בלינה משותפת או בחדרים נפרדים, מהי האווירה בבית באופן כללי ובזמן ההשכבה בפרט, וכדומה).
אם הייתם יודעים, למשל, שבמחקר הנוכחי השתתפו בתוצאות המסכמות כ-7 תינוקות בכל קבוצה בלבד, האם הייתם חושבים שזו כמות מספקת של נבדקים ממנה ניתן להשליך גם על התינוק שלכם?
חוסר אחידות
אין באמת דרך לוודא כי התינוקות בניסוי זוכים ליחס זהה. על אף העובדה שכל ההורים נחשפו לאותן ההנחיות, איננו יודעים מה הם עשו בפועל, ברגע האמת. סביר להניח שהורים שונים מתנהגים ומגיבים באופן שונה לילדיהם, בעיקר ברגעי קושי או משבר, גם אם זכו להכשרה דומה.
ממצאים
תוצאות המחקרים מבוססות על כלים שנויים במחלוקת. מדידת רמות הקורטיזול ברוק הינה בעייתית ואמינותה מוטלת בספק גם במחקרים מתחומים אחרים. בנוסף לא ברורה מה משמעותה כשהמדידה נעשית בבוקר שלמחרת ולא בזמן שהתינוק בוכה. גם דיווח עצמי של ההורים, המתבקשים לחוות דעה באשר למצב הנפשי של ילדם, הינו כלי הערכה בעייתי. קשה מאוד להעריך היקשרות והמחקרים לא יכולים לתת תשובות בנוגע להשלכות ארוכות טווח. בנוסף, הורים נוטים לדווח באופן מוטה בכל מקרה בדברים הקשורים בילדיהם.
אחד הממצאים המעניינים במחקר הנוכחי הוא הפער בין דיווח ההורים לתוצאות ניטור השינה של התינוקות. הורים שנקטו בשיטות האימון שבמחקר אכן דיווחו על שינה טובה יותר. זו היתה חוויתם הסובייקטיבית. אולם התוצאות הראו כי התינוקות שלהם ישנו פרק זמן דומה לאחרים. כלומר התינוקות לא בהכרח ישנו יותר – הם פשוט קראו להוריהם פחות. זה טוב? זה לא טוב? האם התשובה לכך היא אקדמית או מוסרית/ערכית? נקודה למחשבה.
נזק עקיף
מחקרים הטוענים כי שיטות האימון לשינה המערבות בכי אינן מזיקות מתייחסים בדרך כלל לרמות קורטיזול ו/או למצבו הנפשי של התינוק על פי דיווח ההורים. אבל מה לגבי השלכות אחרות? ראשית, אין לנו אפשרות להעריך מה זה עושה לקשר של התינוק עם הוריו בטווח הארוך. שנית, אימוני השינה עלולים לעודד הפרדה בין שינה והנקה ובכך למעשה מרחיקים את האם והתינוק מההתנהלות המומלצת של הנקה על פי דרישה. יועצות הנקה רבות מתריעות מפני ההשלכות של אימונים מהסוג הזה לפני גיל שנה, בהם האטה בעליה במשקל של התינוק או גמילה מוקדמת. בנוסף, שינה קלה והנקה תכופה הינם מנגנונים טבעיים והישרדותיים.
אני בספק אם אי פעם נצליח לקבל תשובה חד משמעית באשר למידת הנזק או התועלת של אימוני שינה המלווים בבכי ממושך. לאור העובדה שמחקרים אלה מעוררים הרבה תהיות באשר לאמינותם וליכולת שלנו להסיק מהם לכלל האוכלוסייה ולטווח הארוך, אני מעדיפה לפנות פנימה ולפעול על פי צו מצפוני וליבי.
ראשית, אם יש איזשהו חשש, קל שבקלים, לנזק אפשרי להתפתחות המוח, לבריאות או לקשר שלי עם ילדיי בטווח הארוך – אין שום סיכוי שאעמיד את ילדיי בניסוי הזה.
שנית, בין אם זה מזיק ובין אם לאו, האם זה מוסרי להתעלם ביודעין מקריאותיו של התינוק? התינוק שלי תלוי בי בכל. הבכי הינו הכלי העוצמתי ביותר בארגז הכלים שלו ומטרתו אחת – להביא אליו את הדמות שמבטיחה את קיומו. זו הסיבה שהבכי מטריד כל-כך ואיננו יכולים להישאר אדישים אליו. לתת לתינוק שלי להתחנן לעזרתי מבלי לסייע זו פשוט הפרה בוטה של האמון בינינו, בין אם זה עושה נזק לטווח הארוך ובין אם לאו.
בינתיים, המחלוקת תימשך ומחקרים נוספים, לכאן ולכאן, ימשיכו להצטבר. אבל על דבר אחד אין עוררין – עוד לא נולד המחקר שהוכיח כי למענה מהיר, הקשבה, רגישות, מגע, חום וקרבה תכופה יש השפעה שלילית על תינוקות.
שירלי פייטלסון היא מדריכת הנקה, מנחה סדנאות להתפתחות תינוקות ומעגלי אימהות לאחר לידה, מפעילה את 'בית של אימהות' בתל אביב, מייסדת קבוצת הפייסבוק המדריך המציאותי לשנת תינוקות. לאתר של שירלי לחצי כאן.
צפו בכתבה על המחקר החדש שמסעיר את הרשת:
כתבות נוספות של שירלי פייטלסון:
מה באמת עומד מאחורי הפרסומים נגד עיטוף תינוקות?
10 מיתוסים על הנקה
למה אסור לדלל חלב אם?
מה זה טורטיקוליס ואיך מטפלים בו?
