איזו התרגשות בבית. החלטתם להביא ילד, או ילדה, מה שיצא כמובן. איזה כיף! ואתם יושבים ובונים תכניות של מה יהיה. גם אם זה כל אחד עם עצמו, או ביחד. ועם כל האהבה שבעולם, הימים עוברים, הבטן גדלה, ואנחנו מתחילות להבין שהמציאות קצת אחרת. ומאוד לא שוויונית. את זאת שסוחבת, הגוף שלך כואב, את צריכה להיזהר מברזל, סוכר, לוותר על קפה וסושי. אבל לפחות שניכם לא ישנים בלילה.
ושניכם עייפים, מתוחים ממה שעתיד לבוא. ואז פתאום את לא מבינה למה הוא לא מבין אותך, הוא משתגע ומאשים את ההורמונים והמעגל מתחיל. זה לא חייב להיות ככה וזה יכול להיות גם אחרת ואפשר לצאת מהמעגל בצורה פשוטה יחסית, וללמוד ולצמוח.
לפני הכל – צריך לשוחח, להבין, להסביר ובעיקר לתאם ציפיות.
בשביל זה צריך להיות לך ברור מה את רוצה וצריכה. שבי עם אמא, חברה טובה או כל מי שקרוב אליך ונסי להבין מה את צריכה. עשי רשימה של מה שנראה לך שתצטרכו, מה רוב ההריוניות דורשות וכך תיצרי מערכת תמיכה משולבת בהתאם ליכולות. בקשי גם ממנו שיעשה רשימה של מה שחשוב לו בתקופה זו. זכרי שגם לו הולכים להשתנות החיים וגם הוא חווה תחושות רבות. אחר כך דברו ביחד על מה את צריכה, מה הוא צריך, מה הוא חושב שיהיה לו קל לתת, לתמוך, לעשות. אותו הדבר עם אמא, דודה, חברה טובה.
קחי נשימה, זה הזמן לדאוג לעצמך (ביננו, כמה כבר יזדמן לך להיות במצב שיתנו לך להיכנס ראשונה בתור לשירותים בקניון או יקומו בשבילך באוטובוס?). קצת הצעות: אם בא לך משהו – בקשי מבן הזוג שיכין או יקנה לך. כואב לך הגב, הרגל? זמן מעולה לבקש עיסוי או לגלגל כדור טניס על המקום שנתפס. צריך לסחוב משהו כבד? שמישהו אחר יסחוב. אם בן הזוג אוהב לבשל, וגם אם לא – זה בדיוק הזמן לארוחות רומנטיות. כל ערב. כמעט. דבר חשוב נוסף זה לעבור את התהליך כמה שיותר ביחד. לכו ביחד לקורס הכנה ללידה, לבדיקות, לכל ההכנה לפני. וכל הזמן תזכרו לשמור על מה שנוח ומתאים לכם.
ועכשיו, קודם כל מזל טוב! הבייבי החדש/ה סוף כל סוף הגיע\ה הביתה. ושוב, כל הקלפים נטרפים מחדש.
אז האם אנחנו באמת יודעות הכל ואנחנו באמת מולטיטאסקינג? הרי אנחנו סחבנו, אנחנו הקשבנו לכל הסדנאות, האימהות, קראנו את כל הספרים. אנחנו? מגיעות מוכנות!
אני רוצה לספר לכן על ניסוי קטן: הלבישו תינוקות בני יומם בחיתול וכובע. חצי כחול, חצי ורוד. ללא קשר מה היה בתוך החיתול. נתנו לאבות ולאימהות להחזיק תינוקות. (לא שלהם). מה עשו האימהות? חיבוק, שרו, ליטפו. מה עשו האבות? בעלי הכובע הכחול הוקפצו ונודנדו מצד לצד. בעלי הכובע הורוד – רוב האבות צחקו איתם, ונדנדו אותם בעדינות.
הניסוי היה להראות שהבדלים מגדריים מושפעים מהסביבה מההתחלה. אבל לענייננו – רוב האבות והאימהות מגיבים אחרת לתינוקות. יש כמובן גם דברים דומים ושותפים, אבל תינוקות בריאים צריכים לקבל גם את זה וגם את זה.
בתקופה זאת המשימה שלנו היא ללמוד לשחרר. זה לא קל, ומאוד חשוב לנו שהדברים יעשו בדיוק כמו שרצינו. אבל כמה שקשה חייבים, וזה שיעור לחיים עצמם כי ברגע שעוברים לסטטוס "הורים", הכל משתנה. אנחנו אולי מחליטים על העולם של התינוקות, אבל אלה הופכים את העולם שלנו. הם נתקעים בתעלת הלידה ושולחים אותנו לקיסרי דווקא כשהשקענו בדולה והכנו את עצמנו ללידה וגינלית, הם חולים דווקא בבוקר כשצריך להגיש מצגת גדולה בעבודה, ונעשים רעבים וצריכים קקי בדיוק בשניה שאנחנו צריכים לצאת מהבית והמציאות מחייבת אותנו להתמודד.
לכן, זה בדיוק הזמן לשחרר וגם לחזק את הקשר עם בן הזוג ועם התוספת החדשה למשפחה. מה יעזור לשחרר? קודם כל – אנרגיות. או דלק. כן, גם המכונית לא יכולה לזוז בלי. תעשו כל דבר שעושה לכן טוב. אמבטיה חמה, קפה, פחמימה עם שוקולד, ספר טוב שלא הספקתן לקרוא או סתם הליכה על הים או אפילו לפרוש לחדר וללכת לישון. בעיקר תלמדו לסמוך על החצי השני. אם לתינוקות קשה מדי, לא נוח להם, לא לדאוג, הם ידעו לצעוק מספיק חזק. ואמא רעננה היא אמא טובה יותר.
שימו לכן מנטרה על הראי או המקרר (מה שרואה את פרצופכן העייף יותר בימים אלו) – לשחרר זה חשוב, לכל בני הבית. כולנו צריכים ללמוד שיש יותר מדרך אחת לעשות דברים. מטעויות לומדים, ובחרנו להביא ילד/ה שיהיה לו/ה שני הורים. לשחרר זה גמישות וגמישות זה ערך לחיים.
ואל נא נשכח יש עוד דמות משחק בבית. הזוגיות שלכם. היא תופסת בשבועות הראשונים מרחק וסדר עדיפות נמוך. אבל נסו כמה שיותר מהר – להחזיר אותה לאש. גם עם הבייבי החדש, צאו לארוחת בוקר, שבו לראות סרט אחרי שהבייבי נרדם, צאו לטיול עם העגלה, אפילו למקום רומנטי. כל מה שאתם אוהבים. בשלב מאוחר יותר כשתרגישו מוכנים צאו לכם לערב לבד. כי גם לזוגיות מגיע. וגם לכם.
והכי חשוב, אתם עייפים, מתוסכלים, דואגים – זה מביא ריבים ומתח. אל תלחמו, זה קורה. אבל כמו שנחנך את הפצפונים אחר כך שמה שחשוב זה לקחת אחריות אחרי המעשה. לבוא להתנצל, להסביר, ולחבק. כי לקחתם החלטה משותפת. וזה לכל החיים. וזה תהליך. ובסוף כשהבייבי עומד ומחייך בהצגת חנוכה בגן וכל ההורים מוחאים לו כפיים – מה זה חשוב בכלל שרבנו בלילה הלבן ההוא שבסוף יצאה השן הראשונה… והשלישית… והחמישית.
שיהיה בהצלחה!
*המאמר נכתב בלשון אמא ואבא, אך מדבר כלפי כל צורות ההורות שיש.
נעמה רבינוביץ', היא מטפלת משפחתית זוגית בגישה אינטגרטיבית. לפרטים נוספים ופגישת יעוץ לחצי כאן.
