פעמים רבות אני שומעת אמהות מספרות שהתינוק "סובל מגזים", אבל האם באמת יש דבר כזה? מתברר שלא באמת ידוע, ובכל זאת הסביבה שלנו נוהגת לייחס את התופעה לתינוקות, ובכך לעצב את ציפיות האם ואופן התייחסותה לבכי.

אפשר להסתכל על בכי באופן קצת שונה: תינוקות בוכים כדי לסמן צורך, צורך בנוכחות (אם/אב), צורך בחום, טמפרטורה נוחה, מענה לרעב, כאב, פחד – זו הדרך שלהם להביע את עצמם בחודשים הראשונים, ולמרות זאת הנטיה הטבעית של אמהות והסובבים אותן היא להניח שאם התינוק בוכה הוא סובל. עובדה מעניינת היא, שתינוקות יונקים, שמקבלים הנקה לפי דרישה, ומחזיקים אותם הרבה על הידיים, כמעט ואינם בוכים.

מחקרים מראים שתינוקות שנמצאים בקרבת האם, תינוקות שנמצאים בביות מלא לאחר לידה בבית החולים, לא בוכים, או בוכים פחות (מתוך מחקרים שערך ד"ר ג'ק ניומן, יועץ הנקה ורופא ילדים). כמו כן, חשוב לדעת, שקיבת התינוק שרק נולד קטנה מאד, ולפי הערכות היא מסוגלת להכיל בתחילת הדרך כ 20 מ"ל נוזל, ולכן ארוחות תכופות וקטנות הן בהחלט מצב נורמלי ונכון עבור. קביעת לוח זמנים נוקשה או פתיחת פערים גדולים בין ארוחות, עשויים להביא למצב בו התינוק בוכה, נמצא ב stress, והאם והאב כתגובה נלחצים גם הם ואינם חווים את התקופה הזו כנעימה. פעמים רבות הנקה היא הפתרון הראשוני לבכי התינוק משום שהיא מאפשרת מענה למספר צרכים (חום, מגע, קירבה, רעב) וכך גם אם התינוק אינו רעב אלא זקוק למענה על צורך אחר, הוא יקבל זאת.

אם כך, לפני שמאבחנים קוליק, רצוי לבדוק את כל שאר הגורמים האפשריים ולשלול אותם, כגון רעב, צורך ביחס ומגע, פגיעה כתוצאה מהלידה (למשל בלידה וואקום), ניהול ההנקה ועוד. ההנחה הבסיסית צריכה להיות שקודם כל התינוק זקוק למשהו, ולאו דווקא סובל מ"גזים" (קוליק בשפה המקצועית). על אף שהתופעה אינה שכיחה, היא קיימת ומעוררת סקרנות וכדאי להבינה.

כיצד ייראה תינוק הסובל מקוליק?
• התינוק נראה סובל וקשה מאד לנחמו, לעיתים הליכה, ניענוע או נסיעה מסייעים. אך רק באופן זמני.
• בכי התינוק מאופיין על ידי צרחות רמות כמו בכאב חזק.
• תינוק המכונה "סובל מקוליק", הוא בהכרח עולה במשקל ובריא.
• התינוק עשוי להרים רגליים/ ברכיים כלפי מעלה באופן פתאומי ובליווי בכי וקולות.

רעיון הקוליק, מוכלל לכל בכי. ייתכן כי זה נכון, לאור העובדה שלא יודעים מהו. לקוליק אין טיפול, גם אם קיימות תרופות שונות בשוק, יעילותן לא הוכחה, וכן חלקן מכילות חומרים שונים שאינם מומלצים לתינוקות ובכל מקרה, לרוב הן מסייעות באופן זמני בלבד.

גורמים שנמצאו כקשורים לקוליק הם עישון בזמן הריון, וחלב פרה שהינו חומר אלרגני השכיח ביותר בקרב ילדים, ויש לזכור שזהו המקור העיקרי לחלבון בתחליפי החלב או חלב ניגר. גם סויה הינו חומר אלרגני, הנמצא בתחליפי חלב צמחיים.

בקרב תינוקות יונקים, מעבר למתרחש אצל כל תינוק אחר, ישנם 3 מקרים בהם ההנקה תגרום לקוליק:

1. כאשר האם מחליפה צדדים מהר מדי (למעט מקרים מסויימים בהם להחלפות צד ישנו יתרון משמעותי לאחר התייעצות): הדבר מביא לאכילת פחות שומן בהנקה, מה שמוביל לפחות קלוריות, ולבסוף להנקות תכופות יותר. לעיתים התינוק עשוי לקחת כמויות גדולות מדי של חלב כפיצוי, ואז יפלוט. כמו כן, בגלל תכולת שומן נמוכה בחלב, הקיבה מתרוקנת מהר יותר, כמות גדולה של לקטוז (milk sugar) מגיעה בבת אחת למעי, והפרוטאין המעכל את הסוכר לא מסוגל להתמודד עם כמות גדולה של סוכר, ואז יתעוררו אצל התינוק סימפטומים של אי סבילות לקטוז (lactose intolerance), כגון גאזים, בכי ועוד. אך חשוב להבין שהתינוק אינו רגיש ללקטוז, אלא מגיב באופן זה בגלל התהליכים שהוסברו לעיל. ועל כן אין סיבה לעבור לחלב דל לקטוז (פורמולה).

הנה כמה דרכים להתמודדות עם התופעה:
• לא למדוד זמנים בהנקה – בעיות בהנקה שכיחות יותר בתרבויות בהן מודדים זמנים. כמו כן, חשוב שבהנקה לא יהיו חוקים (אם התינוק רוצה עוד נותנים עוד, לפי הצורך).
• לתת חלב מצד אחד עד שהתינוק מפסיק – מתנתק/נרדם – ותמיד להציע צד שני. אם התינוק יונק זמן קצר מדי, האם יכולה לסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי שהתינוק יאכל ולא רק ימצוץ. חשוב לקחת בחשבון שהתינוק יכול להיות זמן רב על השד אך לאכול רק כמה דקות. כלומר, ישנם מקרים בהם אמהות יחשבו שהתינוק יונק הרבה זמן, אך בפועל אינו מעביר מספיק חלב.

2. רפלקס שחרור חלב מהיר (overactive letdown reflex): תינוק שמקבל יותר מדי חלב יהפוך ל"עצבני". לרוב לאחר שהתחיל לאכול מתחיל להתנתק, להשתעל ולריב עם השד. הוא עשוי להתנתק ולהתחבר פעם אחרי פעם, והחלב ישפריץ מהשד. תינוק כזה ייחשב לכאורה ל"סובל מקוליק". לעיתים ירצה להיגמל מהנקה בשל חוסר שביעות רצון מהזרימה המהירה. להלן כמה דרכים אפשריות להתמודדות עם התופעה, אם כי רצוי לנקוט בהן לאחר התייעצות עם גורם מקצוע (בשל השפעתן האפשרית על כמויות החלב):
• להניק רק מצד אחד, ואפילו לתת כמה האכלות מאותו הצד, ולשאוב מהשני עד להקלה במידה ויש גודש.
• לא להמתין עם ההאכלות. תינוק עצבני (ש"משכו זמן", נתנו מוצץ) "יתקוף" את השד, וזה יגביר את התופעה.
• להניק באטמוספירה רגועה (ללא אורות בוהקים, מוסיקה חזקה…).
• להניק בשכיבה או על הצד, ואם לא עוזר אז להניק כשאת על הגב, ואז הזרימה מואטת.
• אפשר לשאוב לפני האכלה אם כי פתרון זה אינו מיטבי.
• במקרים קיצוניים לשאוב חלב או להניק עם פטמת סיליקון.

3. פרוטאינים זרים בחלב אם: לעיתים פרוטאינים (חלבונים) שנמצאים בתזונת האם יופיעו בחלב וישפיעו על התינוק. כאמור, הכי ידועים אלו הפרוטאינים שבחלב פרה. חשוב להבין כי אי סבילות לפרוטאינים בחלב אינה קשורה כלל לאי סבילות ללקטוז. אדרבא, אימהות הרגישות ללקטוז בעצמן צריכות להניק גם הן.

הנה כמה דרכים להתמודדות עם התופעה:
• להפסיק מוצרי חלב לשבועיים שלושה. במידה והתינוק קטן מחצי שנה, לוודא שהתינוק לא מקבל שום דבר מעבר לחלב אם. אם אין שיפור ניתן לחזור לאכול. אם יש, להחזיר מוצרי חלב לתזונה באופן איטי עד שהאם תבחין בכמות הרצויה. כמו כן, אם לא חל שיפור מומלץ לפנות למומחה באלרגיות וכן לרופא המשפחה.
• אם יש לך דאגה בנוגע למחסור בסידן, הרי שסידן מגיע גם ממקורות אחרים שאינם במוצרי החלב. למעשה, עדויות מוכיחות כי אמהות מניקות מוגנות מפני התפתחות אוסטאופורוזיס. גם אם אינן לוקחות תוספת סידן. כמו כן, לתינוק לא יחסר סידן בכל מקרה.
• על האם להיות זהירה בנוגע להפחתת מזונות מן התפריט היומי. ישנם מזונות רבים שאימהות מעידות עליהם שהורדתם מן התפריט סייעה לתינוק, אך לבסוף, האם תמצא עצמה אוכלת אורז לבן בלבד. כמו כן, התפריט שלנו מורכב מדי בכדי שנוכל לדעת בוודאות מה משפיע.

חשוב להבין שמדובר בתינוק קטן ורגיש, וכי נדרש זמן להסתגלות התינוק לעולם, הסתגלות קיבתו למזון, ועוד. כמובן, שחלב אם מותאם יותר לקיבתו ולצורכיו. לבסוף גם אם נדמה כי הלילות (או הימים) לא נגמרים, הזמן יחלוף במהרה. יחד עם זאת, אמהות לתינוקות שבוכים הרבה זקוקות לתמיכה ועידוד ומעקב צמוד, כדי להבטיח בריאות נפשית, אינטראקציה טובה בין אם לתינוק, וכן במידה והאם מניקה הסיכוי להנקה לאורך זמן גבוה יותר כשיש ליווי צמוד.

אריאלה לוי היא יועצת הנקה מוסמכת, ומנחת קבוצות הנקה לאימהות לאחר לידה בתל מונד ובכפר סבא. לפרטים נוספים והרשמה לחצו כאן.